מהי "משמורת ילדים"? לעיתים נדמה, כי מדובר במושג פסיכולוגי ולא חשוב, אשר רק אומר מיהו ההורה שמקבל את הזכויות הכלכליות מהמדינה, ובמקרים מסוימים אף יכול להוות שיקול בהפחתת מזונות ילדים. עם זאת, ישנו היבט נוסף אשר משפיע על הסכמי משמורת: שינוי מקום המגורים או הגירה של הילד בעתיד, כך שזמני השהות של הילד עם ההורה הלא-משמורן יפחתו באופן משמעותי.
מרבית הסכמי הגירושין כוללים תניות הקובעות, כי במקרה של הגירה, הצדדים ינסו להגיע להסכמות בדבר זמני השהות, או תניות שונות אשר קובעות מרחק מירבי בו יוכל הורה המשמורת להתרחק ממקום המגורים הנוכחי. למרבה הצער, למרות העובדה שבמרבית המקרים מושקעת מחשבה רבה בסעיפים אלה, פסיקת בתי המשפט אינה מייחסת להם חשיבות מספקת להסכמים אלה ומבטלת אותם במחי יד. הדבר נעשה בשם עיקרון טובת הילד, וזאת מבלי להטיל סנקציה על ההורה אשר הפר את ההסכם, בין אם ההסכם קבע שיש לאפשר הגירה ובין אם ההסכם קבע שלא. כך למשל קבע השופט
יהורם שקד: "הסכמות ההורים אינן מחייבות את הקטין, ובמסגרת פסק דין זה לא ניתן להסכמות אלה כל מ
שקל".
זהו מצב שאינו משביע רצון. בתי המשפט מעודדים בני זוג והורים להגיע להסכמות בדבר משמורת ילדים על שלל היבטיה ומאשרים את ההסכמים הללו, על תניות ההגירה שבתוכן. אולם כאשר אחד הצדדים מפר את ההסכם (בין אם בשל הגירה ובין אם בשל התנגדות להגירה) - בית המשפט כלל לא מתייחס להתנהגות זו. על-פי רוב בית המשפט שולח את המקרה לבחינת שירותי הרווחה, שימליצו אם לאשר את ההגירה או לא, ובמקרים מיוחדים - מערב פסיכולוג אשר יתן הערכה מקצועית בשאלת ההגירה. במרבית המקרים כלל לא ניתן משקל לרצון ההורים בהסכם, וההסכמה הקודמת שלהם בעניין זה לא משחקת כלל תפקיד בהחלטת בית המשפט.
מצב זה, שבו הסכמות שנכתבו לאחר מחשבה ולעיתים אפילו תוך כדי ויתורים שונים של הצדדים בהסכמי גירושין כוללים, מבוטלות כלאחר יד ומבלי להטיל סנקציה כלשהי על ההורה שהפר את ההסכם, מהווה סתירה מוחלטת לכלל הידוע במשפט הישראלי ולפיו חוזים יש לקיים. הפתרון ברור: הכנסת סעיפי סנקציות כלכליות על צד אשר יפר את ההסכם, אשר ירתיעו את שניהם מלהפר את הסכם המשמורת, וזאת גם אם יצוצו בעתיד נסיבות שיניעו אותם לעשות זאת. כמו-כן מוטב, כי הצדדים יקבעו בהסכם בטוחות על-מנת לקיים את הסכם המשמורת ככתבו וכלשונו.
