"במשך שנות כהונתי כראש ממשלת ישראל עשיתי לא מעט שגיאות ביחסים שבין אדם לחברו. אני יודע שקיימים אנשים שפגעתי בהם ואני מצטער על כך. אבל כאשר דווקא היום, כאשר הנשיא טראמפ מגיע אלינו ואולי הוא יביא עמו תוכנית שתקבע את עתידנו, כולנו חייבים להבין כי הפעם לא מדובר במשחק ילדים, אלא באפשרות מעשית שנצטרך להיכנע ללחץ כבד מצד ארה"ב. על כולנו להפנים שעתידנו אינו תלוי רק במאבק בין שתי תפיסות עולם - ימין ושמאל. ולא רק בתחרות פרסונלית ביני לבין מי שיעמוד בראש המחנה שמנגד. הפעם אנו נתייצב מול הצורך להכריע בשאלות הרות גורל כמו האם ירושלים המאוחדת תמשיך להיות בירת ישראל הנצחית או שניאלץ לחלק אותה, והאם הכותל המערבי איננו שייך לישראל כי הוא שטח כבוש. הפעם יצטרך כל אחד מאתנו להחליט החלטה שתתווה את עתידו ואורחות חייו ואת העתיד הבטוח של ילדיו.
"אינני רוצה לבוא אל אזרחי ישראל עמוס בסיסמאות שחיברו קופירייטרים מנוסים. אנסה למקד לשאלה אחת בלבד את הדילמה האמתית והיא: על מה בעצם המאבק רב השנים והקורבנות שבתוכו אנו חיים. שתי תנועות שחרור לאומיות - של האומה היהודית ושל אלה המגדירים את עצמם כ"עם הפלשתיני" - נאבקות מזה שנים רבות ועקובות מדם, על השליטה באותה כברת ארץ קטנה הטעונה בזיכרונות היסטוריים של מלכות וגבורה, של נחלת אבות המשתרעת מן הירדן ועד לים התיכון, של אותה בירה נכספת - ירושלים עיר הנצח. במאבק האיתנים הזה אי-אפשר שרק צד אחד יהיה המנצח. חובתנו למצוא את נתיב הזהב הטוב ביותר שיאפשר לנו ולשכנינו לחיות זה בצד זה בשלום וביטחון. אבל כדי להשיג יעד זה חובתנו הלאומית היא לדאוג קודם כל לצד שלנו, לא לצד הפלשתיני.
"כמי שמייצג את שאיפותיו ההיסטוריות העמוקות ביותר של עם ישראל, וגם את מטרת החיים היום, אני משוכנע שמתוך עמדה של כוח ואומץ לב נוכל למצוא את הדרך הבטוחה. ואז - מתוך חכמת החיים העמוקה של העם היהודי נוכל להיכנס למו"מ שיניב פירות של הסכמה, נהיה מסוגלים לחבק את אויבינו בעבר, להושיט להם עלה של זית, ולחיות זה בצד זה איש תחת גפנו ותאנתו בשלום אמת. שלום כזה אפשרי עוד בימינו. אבל זה יכול להיות רק שלום מתוך הדדיות, ביטחון וכבוד, שלום שתחת כנפיו כל אחד יוכל לחיות את חייו כהבנתו. רק שלום כזה יוכל להתקיים לדורות.
"השאלה שכול אחד מאתנו - חילונים, חרדים ודתיים-לאומיים, כמו גם אנשי המרכז והשמאל - חייב לשאול את עצמו היא פשוטה: מה הדרך הנכונה ביותר להגיע אל השלום הזה. השאלה שחייבת להיות מוכרעת היא: האם נכונה הדרך של אלה המוכנים לוותר, לוותר, לוותר, אולי אפילו לחזור לגבולות 67 תוך נטילת סיכונים מיותרים, רק כדי להשיג, תוך כניעה, את הסכמת הצד שכנגד לקיומנו הלאומי כאן, בנחלת אבותינו. או שנכונה יותר הדרך של עמידה איתנה על העקרונות ועל הביטחון האישי והלאומי. הדרך שתאפשר חיים בשלום בטוח של מדינת ישראל בצד האומה הפלשתינית.
"זה כל הסיפור ובזה צריכה להתמקד ההחלטה. אני משוכנע שחוכמת העם שלנו והיכולת להבדיל בבירור בין שתי העמדות האלה, רק היא מסוגלת להביא להכרעה האמיצה והנכונה. אם לא נדע ללכת בדרך זו, אם חס וחלילה נוותר על עמדותינו ללא סוף, סופו של העם היהודי שהתנחל בדרך נס על אדמת אבותינו בארץ ישראל, יהיה להיעלם ולהישכח כהערת אגב בדפי ההיסטוריה".
