לקונסוליה האמריקנית בישראל מסורת אנטישמית ממושכת - לא לשכוח הם היו בעיר עוד לפני מלחמת העצמאות, ובתקופה של המצור על ירושלים הם שתפו פעולה עם פולקה ברנדוט שהיה מזוהה לחלוטין עם העמדה הערבית, ודרש מישראל למסור את הנגב והגליל לערבים ולהפוך את ירושלים לעיר בינלאומית.
וקצת היסטוריה אל מול האקטואליה: בישראל שלאחר הכרזת העצמאות פעלו שני ארגונים בינלאומיים: האחת ועדת הקונסולים שארה"ב הייתה הרוח החייה בה, ונציגות האו"ם, שפולקה ברנדוט השבדי היה שליח מזכ"ל האו"ם בנושא הסכסוך הערבי ישראלי.
בתקופת המצור על ירושלים עוד לפני הכרזת המדינה ולאחריה פעלו שני הארגונים הללו והתיישרו כמעט בלעדית עם התביעות הערביות. הלגיון הירדני שלט אז על כביש השפלה לירושלים במוצבי משטרת לטרון, חסם את שער הגיא לתחבורה יהודית, וירושלים נותרה במצב שלא רק מזון היה חסר בה, אלא גם מים כמעט ולא הגיעו אליה משום שהלגיון פוצץ את המשאבות שהזרימו את אספקת המים הסדירה לעיר שעמדה לגווע בצמא.
דב יוסף, שר הקיצוב בממשלה הזמנית של בן-גוריון והאחראי כמושל העיר ירושלים, פנה לבן גוריון ואמר לו שבכל העיר נותרו מאגרים ובורות מים שיספיק לימי מצור ספורים, והמשמעות היא לא רק רעב אלא מוות צמא שיוביל לכניעת העיר ולטבח תושביה.
החל משא-ומתן דחוף עם הרוזן פולקה ברנדוט שליח האו"ם, וועדת הקונסולים, שבה הנציג האמריקני היה זה שתמך בכל כוחו בברנדוט. לדוגמה החל משא-ומתן של דב יוסף עם ברנדוט במסגרת וועדת הקונסולים, שבו דרש ברנדוט שלא יוכנסו לעיר מים ומזון יותר מכמות מוגבלת של קלוריות לנפש, ולא יותר מזו שהייתה לפיו חישוביו בירושלים שלפני המצור. דב יוסף התפוצץ מזעם על ברנדוט והקונסול האמריקני וצעק עליהם: "גם בשבדיה ואמריקה אתם קובעים כמה קלוריות תתנו לילדים שלכם"?
תמיד בהכנעה אז שיהיה ברור לנו בעקבות תקרית הכותל החמורה, שהפקידים האמריקניים של הקונסוליה בירושלים שומרים את המסורת העוינת של ברנדוט והסטייט דפרטמנט, ומי שרוצה לקרוא על כך ימצא את הדברים בספרו של דב יוסף קריה נאמנה מצור ירושלים 1948 הוצאת שוקן 1960 - ראו שם עמודים 234 - 238 שם מספר דב יוסף כך:
"התנגדות נמרצת ביותר כלפינו באה מצד החבר האמריקני של ועד ההפוגה ג'ון מקדונלד וסגנו ויליאם פ. בורדאט. כבר ביום 22 ביוני 1948 נלחם בורדאט להפחתת מכסת מזוננו בישיבה ממושכת, שאליה הביא רופא צבאי צעיר שהודה לאחר מכן שאין הוא מומחה לתזונה כלל. אני הבאתי את ד"ר שרה בבלי, המומחית הראשית של "הדסה" בענייני תזונה. טענתי שאין להתייחס ליהודיי ירושלים כאילו הם במחנה-פליטים שבו שוקלים כל קלוריית מזון. בימי ההפוגה זכאים אנו לקבל מנות נורמליות. העליתי מספרים להראות שבארצות הברית המנה הנורמלית היא 3400 קלוריות נטו ליום או 3990 ברוטו ואמרתי שיהודי ירושלים זכאים לאכול לא פחות מזה". סוף ציטוט.
וממשיך דב יוסף ומספר: שבעוד הקונסולים הצרפתי והבלגי אמרו כי מצפונם לא יתיר להם לגרום שנשים וילדים יהודים ירעבו - בורדט האמריקני עמד על שלו ואמר "שאין אנו זכאים אלא ל-2800 קלוריות לאיש בלבד". ומקדונלד הוסיף ואמר: "שבסין חיים מיליוני בני אדם על סף הרעב". ואז ענה לו דב יוסף: שאנו מעדיפים לחיות לפי דוגמת ארה"ב ולא לפי דוגמת סין. יהודי ירושלים אינם כלואי מחנה ריכוז ואין הם ניזונים מהצדקה הניתנת להם על-ידי האו"ם".
אם תמשיכו לקרוא בעמוד 237 של הספר תמצאו עוד את ההתמקחויות הבלתי אנושיות של ברנדוט, מקדונלד ובורדאט שאפילו הטילו הגבלות על כמות בגדי הילדים שמותר היה להעביר לעיר הנצורה!
כן! בבואנו היום לבקר את דמותה של הקונסוליה האמריקנית בירושלים של 1948 ואת המסורת הרעה הזו הנמשכת גם בימים אלה, אין הדבר נגרם בשל בורות הפקידים האמריקניים - הם אינם בורים, הם ממשיכי דרכם של מקדונלד ובורדאט - פועלים בחוצפה גם כאשר שגריר אמריקני אוהד ישראל מגיע להגשת כתב אמנתו לנשיא המדינה, והקונסול בירושלים מעכיר ובמכוון את ביקור נשיא ארה"ב במחלוקת שרק תקשה על כל משא-ומתן בין ישראל לערבים.
ואיך אנחנו מגיבים? תמיד בהכנעה לפריצים ולאנטישמים הפוגעים בכבודנו הלאומי ובציפור הנפש של שריד מקדשנו בהר-הבית.
טוב היה עושה שר החוץ ורה"מ נתניהו אם היה מראה לקונסול האמריקני את הדלת החוצה בעילה של פגיעה חמורה בריבונות המדינה ומכריז עליו כאישיות בלתי רצויה. אבל היכן נמצא היום אנשים כמו דב יוסף שיאמר לאמריקנים את הדברים הברורים: ירושלים היא לנצח תחת שלטון יהודי!
