דומה כי נשיא ארה"ב טראמפ, חשוף יותר מקודמיו לעוצמתה של התקשורת האמריקנית, ומוצא עצמו חדשים לבקרים על המוקד, כמי שמהלכיו, התבטאויותיו והגיגיו, הופכים למעין חוכא ואיטלולא, שלא לומר מגוחכים וחסרי אחריות.
המושג "יראת כבוד" כמו חלף מן העולם בהתייחסות לנשיא טראמפ, כאשר דמותו הופכת לנלעגת והזויה, הן בפרשנויות בערוצי התקשורת המרכזיים בארה"ב וכמובן, בתוכניות סאטירה "נשכניות". הרושם המתקבל הוא כי באבחה אחת נפרצו כל הסכרים וגל צונאמי אימתני מאיים לשטוף את "הבית הלבן" ולסלק משם את טראמפ בבושת פנים.
אין ולו סוגיה אופרטיבית אחת שטופלה על-ידי הנשיא, שזיכתה אותו במילה טובה, בעוד רף הביקורת כלפיו רק מתעצם ומאיים לעצב לטראמפ דימוי של בור, מסוכן, וולגארי ולא אחראי. המאמץ בהקשר זה מכוון במפגיע לטפטף בהתמדה לציבור האמריקני מסרים מגמתיים שתכליתם לייצר דימוי בוטה של הנשיא, שיחלחל לתודעתם של האמריקנים ויניב בסופו של יום, לתקיעת טריז גם בין הנשיא לבין בוחריו.
ברי כי מובילי הדעה בהקשר זה הם אמצעי התקשורת המזוהים עם השמאל האמריקני, בראש וראשונה ה-ניו-יורק טיימס, ה-וושינגטון פוסט וה-CNN. הללו נהנים מגיבוי בלתי מוסווה של פעילי המפלגה הדמוקראטית וייתכן אף מסוג של בחישה מאחורי הקלעים של סביבתו של הנשיא לשעבר אובמה. בהקשר זה ראוי להזכיר את המושג "DEEP STATE" ("מדינת עומק"), שהוצף ולו לזמן קצר בשיח התקשורתי בארה"ב בסמוך לבחירתו של טראמפ לנשיאות, ונועד לשקף סוג של קנוניה מצידם של בכירים מקרב הממשל היוצא ובראש וראשונה מצמרת קהילת המודיעין והביטחון, שנועדה להכשיל את הממשל הנכנס.
מכנה משותף יהא זה סביר להניח כי מלחמת החורמה של השמאל האמריקני בנשיא טראמפ מוזנת באופן שוטף על-ידי הדלפות מתוככי קהילת המודיעין, כאשר הסוגיה הפיקנטית והאטרקטיבית ביותר שנבחרה בהקשר זה נוגעת לקשריהם של בכירי הממשל החדש עם גורמים רוסיים רשמיים. זיהויה של רוסיה כאויבת מושבעת של ארה"ב, חרף סיום "המלחמה הקרה" זה מכבר, הינו בגדר מוסכמה בעלת מכנה משותף רחב בציבוריות האמריקנית ועל אחת כמה וכמה בקרב קהילת המודיעין.
סיפור הדחתו של היועץ לביטחון לאומי הגנרל פלין, בסמוך מאוד למינויו, עלול להתחוור כתוצאה של מזימה שהוזנה בידי גורמים בעלי עניין שדאגו לחשוף מידע פנימי מגמתי שלא הותיר ברירה בפני הנשיא. התיאורים מרחיקי הלכת של "חפרפרת" רוסית בלב ליבו של הממשל האמריקני, כבר גירתה את דמיונם של מפיקים הוליוודיים, ונראה כי ה"עליהום" כנגד טראמפ וממשלו בהקשר זה, טרם מיצה את עצמו.
התפוצצות הפרשה האחרונה המייחסת לנשיא טראמפ אשמה של הדלפת מידע מודיעיני רגיש לצמרת הממשל הרוסי, מצטרפת אף היא לקמפיין המגמתי, הבלתי נדלה של מחנה השמאל האמריקני, המקבל יותר ויותר ציביון של בניית קייז להליך הדחה IMPEACHMENT של הנשיא. ניתן לסווג זאת כעליית מדריגה משמעותית בתהליך, כאשר הרמיזה הטמונה בסיפור, כמו מפלילה את הנשיא בסוג של בגידה, הכרוכה במסירת סודות רגישים לידי גורם עויין וחבלה בקשרי המודיעין של ארה"ב עם בעלת ברית חשובה (ישראל).
הדיווחים המתוזמרים בהקשר זה מייצרים סוג של העצמה תקשורתית ((BUILD UP באופן המקבע בתודעה הכללית תדמית כושלת וחסרת אחריות של הנשיא, ללא מידה מינימלית של הבנה בתחום הרגיש של המודיעין וההיבטים הנובעים מכללי המשחק בהקשר לחילופי מידע בין שרותי ביון בינלאומיים.
מידע רגיש הרעיון המכונן הנלווה של מחוללי הקמפיין כנגד טראמפ הוא להפגין בפני הציבור האמריקני מידה מובהקת של סמכותיות ובקיאות בתחומים האסטרטגיים ובכלל זה בכל הנוגע למישור הרגיש של המודיעין, באמצעות ראיונות עם מומחים ויודעי דבר, ובכך להנגיד ולהגחיך את התנהלותו "הנקלית" של הנשיא. כך מתאפשר לגורמים אלה להטמיע כעובדות, גם בדיות וגוזמאות שאין להן יסוד במציאות ולעבות סנטימנט עויין לטראמפ גם בקרב מי שנחשבו לתומכיו בקרב המחנה הרפובליקאי וציבור המצביעים שתמכו בו בבחירות. המסקנה האולטימטיבית הטמונה בהגיון מנחה זה הוא כי "אין על מי לסמוך בבית הלבן".
הארוע האקטואלי, קרי - שיתופה של רוסיה במידע התרעתי אודות מודוס אופרנדי אפשרי של דאעש בפיגועים כנגד טיסות נוסעים, קיבל ממדים מפלצתיים ממש. שיתוף במידע הפך, כמו מטבע הדברים, בתקשורת, להדלפה דרמטית (במשתמע מכוונת), מקבל המידע - רוסיה, נתפס בהכרח כמי שמעביר/יעביר מידע רגיש מעין זה מיידית לאירן, ואילו מקור המידע- הביון הישראל כמי שספג נזק אסטרטגי בלתי הפיך. ראו זה פלא, הנשיא הפך לאיום על ביטחון העולם, בשעה שמדליף המידע על-אודות תוכן הפגישה הרגישה יוצא צח כשלג ומסומן כ-גיבור אלמוני.
המקרה דנן מנוצל באופן מתוכנן "לתפוס שתי ציפורים באבן אחת" (two birds with one stone), מחד-גיסא להפליל את הנשיא ולציירו כמשת"פ רוסי, ומאידך-גיסא, לחולל מעין משבר בקשרי ארה"ב-ישראל ממש ערב ביקורו של טראפ באזורנו. שיא האבסורד בהקשר זה משתמע מדיווחים בתקשורת האמריקנית בדבר איום ישראלי למנוע מעתה העברת מידע מודיעיני רגיש ממקורותינו לעיני הנשיא. היש גבול לרוע?
חשוב להדגיש כי מרקם חילופי המידע בין שירותי מודיעין ידידותיים מהווה אחד הממדים העיקריים באיסוף המידע ובהשלמת פערים בתמונה המודיעינית. זוהי אמנות של "תן וקח", לא רק באינפורמציה אלא גם בשיתוף במחקרים טכנולוגיים על פריטי נשק שונים ולעיתים גם מבצעים משותפים. מידת הפתיחות בין שירותי מודיעין היא בהכרח גם פועל יוצא של רקורד מצטבר של עלות תועלת. דיסציפלינה זו מחייבת גישה מקצועית זהירה ולבטים לא פשוטים, טרם העברת מידע כזה או אחר לידי שותף. התורה הנוהגת מחייבת גיבוש של פרפראזה מבוקרת בהתייחס לתוכן המידע "המשוחרר", בראש וראשונה כדי לטשטש את מהות המקור ו/או אמצעי השגתו. אלו הם כללי ביטחון מקורות מוקפדים שמידת יעילותם עומדת במבחן השנים. למותר לציין כי ערוץ העברת המידע לעולם ינותב לשרות המודיעין הנוגע בדבר ולא ספציפית לקברניט כזה או אחר.
מאכזב להיווכח שגם כלי תקשורת ישראלים מזוהים נוהים אחרי הקמפיין המתוכנן של גורמי השמאל האמריקניים ומוסיפים קיסם או שניים למדורה. חיוני לשוב ולהבהיר כי קרוב לוודאי שלא נפל פגם בהתנהלותו של טראמפ מול שר החוץ הרוסי לאברוב בהקשר לשיתוף בהתרעה המודיעינית. הבעיה מתמקדת אפוא בהיתכנות לפעילותם המתוחכמת של אנשי "מדינת העומק" אשר בוחשים בקלחת השלטונית בוושינגטון באמצעים שאינם כשרים למהדרין. סביר שטרם נאמרה המילה האחרונה בסוגיה זו.
