בוודאי, שאין מי שלא רוצה, כי במציאות חיינו תקרום עור וגידים המשאלה של הנביא זכריה בפרק י"ד פס' 11 "וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַיִם לָבֶטַח". בוודאי לא יהיה מי שיבקש גם את הגשמת חלקו הראשון של הפסוק "וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד".
כיום חיים בירושלים, המשתרעת על 126 קמ"ר, למעלה מ-800,000 תושבים מתוכם כ-350.000 פלשתינים החיים בחלקה המזרחי של העיר. רבים מתושבי העיר המזרחית חיים בעוני, חוסר תקווה, סביבה המאופיינת בתשתיות ירודות ובמעמד משפטי לא בטוח.
החלק המזרחי של העיר משתרע על 64 קמ"ר ומורכב עם תוספת של 22 כפרים, שסופחו לירושלים, כמו: בית חנינא, שעאפט, מחנה הפליטים שעפאט, כפר עקר, ראס שאחדה, ראס חמיס, עיסאוויה, וולג'ה, צור באהר, אום לייסן, אום טובא, ג'בל מובכבך, ראס אל עמוד, סיחוואן, שייאח, בית צפפה ועוד.
כיום פלשתינים מחלקה המזרחי של העיר הם חוטבי העצים ושואבי המים של העיר המערבית בעבודה במשכורות נמוכות, ללא ביטחון תעסוקתי וללא תנאים סוציאליים. 75% מעובדי המלונאות במערב העיר הם פלשתינים ממזרח ירושלים, שרובם מקבלים משכורת מינימום ואף פחות, 70% מעובדי הבניין, 42% מנהגי אגד, כ-50% מעובדי הניקיון, 38% מהתעשיה, 25% בשירותי הבריאות.
פועל הבניין ופועלת הניקיון מכפר עיסאווייה, הנמצא בשפל המדרגה בתשתיות ירודות, עוברים לעבוד בגבעה הצרפתית הסמוכה לכפר, שהיא פלנטה יישובית מעולם אחר והכל בעיר אחת, שכבר חמישים שנה אומרים לנו שזו העיר שאוחדה לה יחדיו. חלקה המזרחי של העיר סובל ממחסור של מאות כתות לימוד, ולחלקם נמצא פתרון בחדרים מושכרים בבתים ללא תנאים אלמנטריים של שירותים. אחוזים גבוהים נושרים מהלימודים עקב מצב כלכלי קשה.
בכפר עקר, שהוא חלק מהעיר ירושלים, ניתן למצוא 50 תלמידים בכתה, שלושה תלמידים על ספסל אחד, ואילו בחלקה המערבי של העיר תמונה "בית ספרית" כזו לא ניתן למצוא. חדרי השירותים בבית הספר במחנה הפליטים שועפט, שהוא חלק מהעיר ירושלים, זה מפגע תברואתי מסוכן, ומים במקום הזה הוא בבחינת מצרך שלא קיים. התיאור מכפר עקר ומחנה הפליטים שועפט הוא למעשה עדות אישית שלי ממראה עיניים מסיור שהיה במקומות אלו בסוכות.
כמי שמבקש לכבד אזרחים יהודים המבקשים להתפלל בכותל. חשוב לכבד את מבוקשם, לכבד ולהבין את כמיהתם לשאת עיניים ולעלות למקומות קדושים להם, אני מבקש שלפני מתן כבוד למכמני ההיסטוריה ניתן כבוד לאנשים החיים תחת שליטתנו כבר חמישים שנה.
אנחנו גרמנו לכך, שכיום אין שום מדינה אחת בעולם המכירה בריבונות של ישראל במזרח ירושלים, ואין כיום שגרירויות במערבה של העיר ירושלים.
ישראל משקיעה את כל המאמצים, שהבכירה במדינות העולם תעביר את שגרירותה לירושלים. חבל שפרומיל אחד מאותה אנרגיה, מהמשאבים האלו והמרץ שמשקיעה ישראל בשכנוע הממשל בארצות הברית בנושא השגרירות היה מופנה לטובת 40% מתושביה הפלשתינים.
ירושלים לא תשכון לבטח, כשחגורה של עשרים ושנים כפרים סופחו לשטחה המוניציפלי, והם כיום מהווים למעשה חוטבי העצים ושואבי המים של הכלכלה בירושלים המערבית, ולא אמרנו מילה אחת על הרס של מאות בתים של פלשתינים בירושלים המזרחית בשנות הכיבוש הישראלי.
