ב-17 מאי, לפני 40 שנה, חל מהפך היסטורי בתולדות מדינת ישראל הצעירה. במשך כ-30 שנה מאז הקמתה נשלטה המדינה ביד רמה על-ידי "תנועת העבודה", וכמוה ה"ישוב היהודי" בארץ ישראל לפני קום המדינה. בבחירות 17 מאי 1977, כמעט 4 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, ו-10 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, נחלה "תנועת העבודה" תבוסה ניצחת, ויריבתה השנואה, ה"תנועה הרוויזיניסטית" בהנהגת
מנחם בגין, עלתה לשלטון. במונחים גסים של ימינו היינו אומרים שהשמאל הפסיד והימין ניצח. חוויתי את המהפך הזה כאחד מהמצביעים האדוקים של "תנועת העבודה", לאורה התחנכתי. יום למחרתו, ואני משרת באגף המודיעין, נפל על שולחני מכתב האומר לערך כך: בגין ניצח. הוא יהיה ראש
ממשלה. אנחנו ממשיכים בעבודה כרגיל. ואין לך דבר הממחיש יותר מכל את ההלם, את התחושה האיומה שמעכשיו יש אבא חדש, לא מוכר, מפחיד. צריך להבין, כל מערך התעמולה האדיר של תנועת העבודה, שרשות השידור הייתה למעשה אחת מזרועותיו, התגייס ערב הבחירות ומיד לאחריהן, למסע הפחדה מצמרר מה יקרה אם בגין, חס וחלילה, יזכה בבחירות. שני מרכיבי ההפחדה העיקריים היו:
הראשון, ביטחוני. בגין בשלטון יוביל את מדינת ישראל למלחמה נגד מצרים. זה ודאי, זה בטוח, כי בגין הוא קיצוני, אלים. שונא שנאת מוות את הערבים ומתנגד לכל ויתור להם. לא רק זאת, כל מצביאי המלחמה, כל הגיבורים הם מ"תנועת העבודה", יוצאי הפלמ"ח, בני ההתיישבות העובדת. ועם ישראל זה עכשיו גמר לקבור את מתיו ממלחמת יום הכיפורים, וחיזיון של מלחמה חדשה היה מצמרר. זאת הייתה אמורה להיות הפחדה מנצחת. וניגנו על המיתר הזה ללא הרף.
השני, חברתי. יהיה כאן משטר פאשיסטי, פולחני, משטר של סיסמאות ריקות ונבובות מול המעש של מפלגת העבודה; תהיה כאן מדינה לאומית קנאית בנוסח ביתר ומצדה. אויה לנו, להיכן נלך ומה נעשה אם בגין יהיה ראש הממשלה? זאת התאבדות!
השנים חלפו, השמות השתנו, מפלגות חדשות צצו, העולם השתנה, מדינת ישראל השתנתה. אבל, כמאמר הצרפתי: "ככל שהדברים משתנים כך הם נשארים אותו הדבר". השנאה בין המחנות נשארה, את בגין כאוביקט השנאה המרכזי החליף נתניהו (ומי יודע, אולי עוד כמה עשרות שנים יתרפקו עליו כמו שמתרפקים כיום על בגין, בצורה מצחיקה וצבועה, לדעתי); מסע ההפחדות נשאר יציב, אם כי הן לובשות צורה חדשה. ההפחדות המרכזיות העכשוויות הן בעיקרן שלושה:
חורבן הדמוקרטיה. זאת הפחדה שערך ההפרזה בה הרקיע לשחקים, וכל יום האזרח צריך לחלץ עצמו מחורבותיה. כשאני משווה את ה"דמוקרטיה" של שלטון "תנועת העבודה" למצב של ימינו, אני רגוע. ואנחנו בדרך הבטוחה למדינה דו-לאומית. דומני שרק הקצוות ההזויים מימין ומשמאל חפצים בכך. הסיכוי שמדינת ישראל תספח את השטחים ותחיל שם את החוק הישראלי (כי רק אז מדובר במדינה דו-לאומית, ובשום מקרה אחר לא) הוא נמוך ביותר, להערכתי. אבל, צריך לעמוד על המשמר!
העדר תהליך מדיני יביא לאינתיפאדה חדשה. זאת הפחדת סתם, כמו בגין יביא למלחמה, שאין לה בסיס בניסיון ההיסטורי שלנו. זה לא אומר שבעתיד לא יכולה לפרוץ אינתיפאדה, אלא שסיבותיה לא תהיינה קשורות כלל בתהליך מדיני.
אם יש משהו שבאמת מפחיד אותי, אלה החיים בהזיה של הקצוות, מימין ומשמאל, התרחבותם, וההד התקשורתי הרב והמלטף לו הם זוכים.
