כאשר הגיתי את הרעיון הפרוע שאותו אני מתכוון להציג בפני קוראי, שאותם אני מצליח לעצבן לא פעם, התחלתי לצחוק מעצמי. "אתה הוזה ולא הוגה" אמרתי לעצמי במין השלמה עם המציאות. "הצדדים לסכסוך הדמים רב השנים במזרח התיכון לעולם לא יסכימו לסגת מעמדותיהם הקוטביות. חבל על הזמן". אבל הרעיון, כמו ציפור טרף, המשיך לנקר בראשי ולא נתן לי מנוח. "אולי כדאי לנו לסמוך דווקא על הנשיא הבלתי צפוי
דונלד טראמפ, העומד לנחות בישראל. אולי רק הוא מסוגל לבתר את הקשר הגורדי הכובל את כולנו ללא מוצא בין מלחמה למלחמה", ניסיתי לשכנע את עצמי. אך שוב ללא הצלחה.
הכול התחיל ממש בימים אלה, לפני ביקורו של טראמפ במפרץ הפרסי, כאשר העיתון החשוב "
וול סטריט ג'ורנל" חשף, כי מדינות המפרץ הערביות הציעו בגלוי תוכנית לשיפור היחסים עם ישראל, בתמורה להקלות מסוימות בנושא הפלשתיני. על-פי "דף עמדה" שהפיצו מדינות המפרץ הן מוכנות לאפשר למטוסים ישראלים לעבור בשטח האווירי שלהן בדרך למזרח הרחוק, לקיים קשרי תקשורת ולהסיר את הגבלות הסחר בינן לבין ישראל. כל זאת בתמורה להקפאת בנייה בהתנחלויות באזורים מסוימים ביהודה ושומרון והקלת המצור על עזה.
"שים לב" אמרתי לעצמי בקול רם כמוצא שלל רב, "האמירויות לא מבקשות הקפאה בכול ההתנחלויות ולא מדברות על ביטול מוחלט של המצור. זו בהחלט התקדמות". ובדיוק בנקודה זו צץ בדעתי הרעיון הפרוע, המסוגל להפוך סדרי עולם.
הנשיא טראמפ הנחוש להגיע ל"דיל" במזרח התיכון יציע ל
בנימין נתניהו לעשות מעשה אמיץ וחריג, כמו אנואר סאדאת שהגיע במטוסו לישראל, ולטוס יחד אתו ב"אייר פורס 1" לאבו דאבי, שם נפגש ימים אחדים קודם לכן עם נסיך הכתר מוחמד בן זייד אל נהיאן לתיאום הביקור הנשיאותי. באבו דאבי ימתינו לטראמפ ונתניהו כל ראשי מדינות המפרץ, מכוויית ועד איחוד האמירויות, כדי שיוכל ראש ממשלת ישראל להשמיע בקולו הסמכותי את ההסכמה הישראלית לבקשותיהם. ואולי, כך הבטיח טראמפ לנתניהו, יגיע למפגש ההיסטורי הזה גם מלך סעודיה סלמאן אבן עבד אל-עזיז אל סעוד. אחרי מפגש צמרת שכזה ייאלץ נשיא הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס, להיכנס למו"מ רציני עם ישראל, מבלי לקבוע מראש תנאים מקדימים ומבלי להזכיר את "זכות השיבה".
ואז יאמר נתניהו לטראמפ "אני מוכן ומזומן בלב פתוח, לקבל את המהלך שהצעת אבל מי יחזיר אותי לישראל"?. טראמפ צחק בקול רם. "המוסלמים האלה, הידועים בהכנסת האורחים שלהם, רבים כבר עכשיו על הבכורה. אם אפשר היה לחתוך אותך לחתיכות כל אחד מהם היה שמח להטיס את החתיכה שלו. אבל כדי למנוע מריבות בין ידידים אני מתחייב להטיס אותך בחזרה במטוס הפרטי שלי".
אירוע כזה, אילו התרחש במציאות, היה זוכה בכותרות ראשיות בכול העולם, בתקשורת הכתובה ובטלוויזיה, ושמו של נתניהו היה נרשם בדפי ההיסטוריה כמנהיג דגול בעל תהילת גיבורים. ראש הממשלה שלנו היה מגיע לכנסת ומכריז בגאווה על מעשהו האמיץ ואז מכריז שהחליט על הקדמת הבחירות. ברור כי התוצאה בבחירות אלה הייתה מעניקה לליכוד רוב מוחלט, מבלי שיהיה זקוק לחסדי שותפים קואליציוניים.
אחרי החגיגה שחגגתי עם עצמי על עוז הרוח שגילה נתניהו, לפתע הלמה בי תודעת המציאות והבנתי שמהלך כזה לא יקום ולא יהיה. שרה בוודאי תדרוש לטוס עם בעלה הנערץ כשהיא לופתת את ידו, ולתנאי חריג שכזה לא יוכלו להסכים המלכים והנסיכים הערביים. "אחרי הכול" יאמרו זה לזה "שרה היא רק אישה. ואישה, לפי אמונתנו, צריכה לדעת את מקומה".
