"
המיעוט המחזיק בכיס שלו את מערכת החינוך, את אמצעי התקשורת ואת מוסדות הדת, הוא ששולט ברגשות ההמונים וגורם להם לשרת את שאיפותיו". אלברט איינשטיין
בפגישתו עם נשיא ארצות הברית ד. טראמפ, טען ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן, כי מוסדות החינוך הפלשתינים מחנכים את הדור החדש לשלום.
הנשיא האמריקני לא כל כך השתכנע, וזאת בלשון המעטה, ועובדה היא שהנשיא הפציר באבו מאזן להימנע מהסתה. גם ראש הממשלה נתניהו מיהר להכריז, כי מוסדות החינוך הפלשתינים אינם מחנכים לדו-קיום ולשלום. ההפך הוא הנכון... מחנכים להסתה, לאלימות ומפארים את הטרור המכונה אצלם התנגדות "מוקומה".
החינוך להסתה, האלימות והטרור מתחיל במוסדות החינוך, התקשורת והדת של כל פלגי הפלשתינים, הפתח, החמאס והג'יהאד האסלמי, כי זהו חינוך האחים המוסלמים, התנועה הקיצונית, שהיא האימא של כל התנועות הג'יהדיסטיות.
על ההסתה שמתנהלת באינטרנט, נשמעים לאחרונה קולות שקוראים לנקות את האינטרנט מהסתה. לא רק מוסדות החינוך של התנועות הג'יהדיסטיות מחנכות להסתה ולאלימות, גם הרשות הפלשתינית שחתומה על הסכמי אוסלו השוללים הסתה. במוסדות החינוך ובתקשורת מקפידה על מחיקת ישראל מן המפות של מערכת החינוך, וכי פלשתין העתידית, משתרעת מן הנהר ועד הים.
מוסדות החינוך, התקשורת והדת של כל הפלגים הפלשתינים ממלאים תפקיד בטיפוח האלימות, הטרור וההסתה, אם כי בדרגות שונות, וכבר נאמר כי: "אושוויץ לא נבנתה מאבנים, אלא ממילים".
בהתכתבותו עם זיגמונד פרויד בשנות העשרים של המאה הקודמת אמר אלברט איינשטיין: "המיעוט המחזיק בכיס שלו את מערכת החינוך, את אמצעי התקשורת ואת מוסדות הדת, הוא ששולט ברגשות ההמונים וגורם להם לשרת את שאיפותיו".
נשאלת השאלה, האם גם מוסדות החינוך והדת בישראל, מחנכות להסתה ולשלילת האחר? התשובה בגדול היא: לא ולא.
בתוכניות הלימוד בישראל אין הסתה, ואין שלילת האחר. ההפך הוא הנכון, יש חינוך לדו-קיום ולשלום. זה נכון גם לגבי החינוך הדתי ממלכתי שמחנך על תורת ישראל שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
אך אין להתעלם מן העובדה שיש בישראל חוגים זניחים ושוליים שאינם מכירים בקיומו של האחר, מתעבים את תפיסת הפשרה, מעלים באש מסגדים וכנסיות, ושורפים בית עם דייריו כפי שקרה למשפחת דוואבשה בכפר דומא.
מיעוט שולי זה, כולל את רוצח 42 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה, מעלה על נס את הרוצח ברוך גולדשטיין ומנציח אותו בספר "ברוך הגבר".
התקשורת הפלשתינית ובמידה מסוימת גם התקשורת הערבית מנצלות את התופעה השולית הזאת ומדביקות אותה לכלל ישראל. כאן יש תפקיד חשוב ומכריע להסברה הישראלית אל העולם הערבי, להבהיר שזאת דרכו של מיעוט וכי בכל עם יש מיעוט חריג וסוטה, שאינו קובע ובמיוחד במשטרים דמוקרטיים.