אני לא רוצה שלום עם הפלשתינים. שלום היום זאת מלחמה מחר. שלום היום זה וויתורים ואני לא מוכן לוותר לאויבים ולא לרוצחים. לא אכפת לי שידברו על שלום - אבל אני לא מדבר יותר ולא מעמיד פנים יותר.
זאבים לא גרים עם כבשים ונמרים גם לא מחליפים את החברבורות. במוקדם או במאוחר נזכרים הזאבים כי הם זאבים וטורפים את הכבשים. וכך גם אצל הנמרים. הטבע שלהם לא יאפשר להם להפוך לגדיים.
שלום אני מוכן לעשות רק עם אויב שהחליט שהוא לא רוצה להיות אויב וכדאי לו מאוד להיות לידיד והוא מוכן לשלם מחיר על כך.
אבל לפני שאהיה מוכן לשקול לעשות אתו שלום - הוא יצטרך להוכיח את עצמו. ולא פעם אחת ולא באמירה אחת או מאה. במעשים, רק במעשים. בוויתורים ובמחוות.
אני רוצה לראות את הפגנות "
שלום עכשיו" של הפלשתינים. אני רוצה לראות את גרסת "בצלם" של הפלשתינים. אני רוצה לראות אותם קורעים את ספרי הלימוד ומפסיקים את שידורי השטנה. אני רוצה לראות אותם עומדים דום בצפירה לזכר שואת היהודים ומניחים זר ב"יד ושם".
אני רוצה לראות אותם מניחים את נשקם, מפרקים את מעבדות הנפץ, מפסיקים לשלם תגמולים לרוצחים, מחליפים את שמות הכיכרות.
אני רוצה לשמוע את מצעד הפזמונים שלהם, את "
כוכב נולד" שלהם, ואני רוצה לשמוע את הזוכה שר את גרסת "שיר לשלום" בערבית ואת הקהל מוחא כפיים. אני רוצה לראות אותם מקבלים את ההומוסקסואלים ומפסיקים את נקמת הדם.
ולא, לא אכפת לי שזאת ה"תרבות" שלהם. אני לא מוכן ולא רוצה לדבר עם מי שזו התרבות שלו. וממש לא אכפת לי ה"כבוד" שלכם.
איבדתם אותו כשהתחלתם לזרוק הומוסקסואלים מהגגות, איבדתם אותו כשאתם רוצחים נשים וילדות על "כבוד המשפחה".
איבדתם אותו כי אתם ממשיכים לחיות בבתים עלובים, במחנות פליטים מאשר לקחת את הכסף שאתם מקבלים כתמיכה, כסף שבעזרתו ניתן היה כבר לבנות לכל אחד ואחד מכם ווילה מפוארת, ואוניברסיטאות, ובתי חולים וגני משחקים ולהשקיע אותו בטרור ובמוות.
איבדתם את הכבוד שלכם כשאתם מקדשים את המוות על החיים, כשלא אכפת לכם שהילדים שלכם ימותו - העיקר להרוג עוד יהודי. אני לא מתרשם מ"שיתוף הפעולה הביטחוני" שלהם. אני רוצה לראות אותם תופסים את הרוצחים ומכניסים אותם לכלא לשנים ארוכות, ולא אכפת לי מהגינויים הרפים באנגלית בשידורים של התחנות הזרות.
אני רוצה לשמוע ממכם את אותם הגינויים שאני וחברי וכל עם ישראל מפרסמים בכל פעם שיש רק חדש לפיגוע בידי יהודים.
אני רוצה לשמוע אותם מודים בערבית צחה שהם קמו כעם ב-1967 ולא להקשיב לספורי אלף לילה ולילה על ההיסטוריה המומצאת שלהם. ולא, לא מעניין אותי ה"נרטיב" שלהם. אם זה הנרטיב שלכם - אתם לא רוצים שלום, אתם רוצים להשמיד את היהודים - ואתכם אני לא מוכן או רוצה לעשות שלום. ואני רוצה לראות את קהילת הנוצרים חוזרת להתגורר בבית לחם ובחברון ולא סובלים מהצקות.
אני רוצה לשמוע את כל ה"פליטים" זורקים את ה"מפתחות" לבתים שפעם היו שלהם והם הפסידו אותם מרוב רוע וטיפשות וקנאות דתית, ואנטישמיות ושנאה פשוטה.
אני לא מוכן לסמוך יותר על אומות העולם, כי אולי הם יהיו בסדר ואולי לא, אבל את המחיר על השגיאות ישלמו הילדים שלי ובדמם, לא אומות העולם.
אני גם דורש מערביי ישראל לעמוד דום במימי הזיכרון ולשיר את "התקווה" בכל טקס, וגם את המילים "בנפש יהודי הומיה" כי זאת קודם כל המדינה שלי, מדינת היהודים ואם הם רוצים להיות אזרחים שווי זכויות הם יקבלו את מלוא הזכויות יחד עם מלוא החובות.
כל עוד הם לא מוכנים לקבל את מגילת העצמאות כמסמך מכונן של מדינת ישראל - שלא ידברו אתיי על שוויון זכויות מלא בכל תנאי.
אני לא מוכן לתת שוויון מלא למי שקוראים להשמיד אותי או את המדינה שלי. היא שלי ושלא ישכחו את זה.
ואם זה מעליב אותם - שייעלבו כמה שהם רוצים. מעלבונות לא מתים - רק נעלבים. הם רשאים ללכת מכאן לבקר ולגור אצל אחיהם. אז מבחינתי הם יכולים לדבר עד שייגמר להם הקול, הם יכולים להצהיר כל הצהרה שהם רוצים - אני לא מאמין לאף מילה אחת שלהם.
לא להם ולא לאומות העולם. לא הצהרות אני דורש אלא מעשים.
תקראו לי נאיבי, תקראו לי מטורף, גזעני וחשוך, תקראו לי בבון שאינו מבין את "המציאות המורכבת", תקראו לי בכל שם שתרצו, לא אכפת לי. אתם לא חשובים מספיק. אני מבין בחיים ובמוות, לי יש חובה קדושה לילדי, חובה מוסרית הנעלה מכל חובה אחרת, מכל פיתול לשוני ו"הבנת האחר".
ואחרי שתעשו את כל אלו - אולי אחשוב שאני רוצה שלום אתכם.