האיסלאם הקיצוני הוא אחד האיומים הבינלאומיים הנפוצים והרצחניים ביותר בדור האחרון. מלחמות מקומיות או מלחמות אזרחים דוגמת זו שמתנהלת כיום בסוריה או בתימן, הן במידה רבה אירוע מקומי, הנגזר ממחלוקת לאומית או אתנית בהקשר לשליטה פוליטית על תא שטח או מסגרת חברתית-אירגונית נתונה. האיסלאם הקיצוני, לעומת זאת, מייצג מלחמה על השקפת עולם ועל השלטתה על כל מי שאינם מקבלים את דינו. במלחמות אזרחים או במלחמות בין קבוצות אינטרסים מקומיות, מתרכז העימות בתא השטח בו נוצרה המחלוקת ובו הוא מתנהל. המאבק מתנהל לרוב בין צבא הנאמן ל"סדר הישן" לבין המתנגדים והפורשים ממנו - כוחות מזויינים סדירים או גרילה.
מלבד אירן, מדינה בה שולט איסלאם קיצוני שיעי על מנגנוני המדינה לרבות הצבא, מדובר ברוב המכריע של המקרים
במלחמת טרור או במלחמה א-סימטרית. במלחמה זו כוחות לא סדירים מנסים להשתלט על שטחים ואוכלוסייה וליצור סדר חדש, המושתת על עקרונות גזורים מהשריעה האיסלאמית. הצגת היעדים האידיאולוגיים והמעשיים אצל הזרמים הפונדמנטליסטיים,
הנה אירדנטית, חסרת פשרות וטוטלית. האיסלאם הקיצוני - סוני או שיעי - מאופיין באותה גישת-יסוד, כשהמדריך האידאולוגי היישומי והסמכות הרוחנית שונים. גם באיסלאם "המתון", המקור הראשי הוא הקוראן, אולם הפרשנות, דרכי היישום וההחרגות שהגישה המתונה מציעה לעימות בין "כופרים" ל"מאמינים", היא ריאליסטית יותר אם לא בעקרון אזי בציפיות היישומיות.
היסוד האידאולוגי-דתי המחולל את תופעת האיסלאם הפונדמנטליסטי הוא אמונה עמוקה בדת ובנביא מוחמד כמקור ומדריך להסדרת כל הצרות הפוקדות את המאמינים. באופן פרדוקסאלי, מקור רבות מהצרות הוא המוסלמים עצמם ויחסם לחיי היום-יום, אלא שהאיסלאם הקיצוני מתכחש לכך ומייחס את הצרות והקשיים, בלעדית, ל"עולם הכופרים" -
אמונתם, דרכם, ערכיהם ושחיתותם המוסרית. ההטפה הדתית מכילה את שלושת האלמנטים החיוניים בכדי להניע אנשים לעזוב דרך חיים אחת לטובת דרך חיים אחרת: שלילת היסודות המצדיקים את דרך החיים המתחרה, הצגת חולשותיה והוקעת השחיתות המוסרית המונעת מהדרך היריבה כל אפשרות להשתנות ולהשתקם. מכאן גוזר הפונדמנטליזם את הפתרון "הבלתי-נמנע": המרת הדת על-ידי ה"כופרים", קיום מנוון שלהם ברמה נחותה ומבוזה לצד המאמינים, או שמד. לכך מצרף הפונדמנטליזם את דרך הפתרון האגרסיבית -
מלחמת קודש (ג'יהאד). מלחמה זו תפקידה להכחיד את היריב או להתישו עד שניתן יהיה להשליט עליו את האיסלאם.
סביבה יריבה ייעודו של המאבק הוא לשקם את עידן הזוהר של האיסלאם מימי מוחמד והחליפים הגדולים שאחריו. האיסלאם הקיצוני אינו מחפש מסגרות מדיניות דוגמת אלה ש"המציא" המערב, אלא "חליפות" - ממשל אחד, הומוגני, על כל הטריטוריות בהם שולטים ה"מאמינים האמיתיים". למשתתף במלחמת הקודש מובטחים פרסים וזכויות מפתות בעולם הזה והבא.
הפעילות האלימה של האיסלאם הפונדמנטליסטי נגזרת מהצורך לשנות מן היסוד ובמהירות מציאות בלתי רצויה. חולשתם האוביקטיבית היחסית של הפונדמנטליסטים, מחייבת אותם לפעול מול סביבה יריבה וכוחות אלימים, שלעיתים קרובות חזקים נומינלית מכוחותיהם. אף-על-פי שחשיבתם הבסיסית נגזרת מאמונה דתית קיצונית, התייחסותם לפערי כוחות ריאליים היא לרוב רציונלית. טרור והטלת פחד באמצעות איומים, מעשי זוועה ורצח המוניים, הם כלים אפקטיביים. פערי תרבות, המשלבים שונות ערכים ורגישויות עם דפוסי התנהגות אגרסיביים ומתריסים, הופכים את הטרור הקיצוני לאפקטיבי ביותר. הקיצוניות האיסלאמית מתחזקת ומתפשטת ככל שגדלה המודעות לקיומה ולהצלחותיה לגרום נזק ליריביה ולשבש את אורח חייהם הסדיר. אף שיש לה "בסיסים"
טריטוריאליים מזוהים באתרים שבהם השלטון המרכזי חלש או אינו קיים כלל, מרחבי הנוכחות והפעילות שלה גלובליים.
הפונדמנטליזם האיסלאמי ככל תנועה אקסצנטרית, מרחיב בהדרגה גם את היקף ועוצמת המודעות לאיום הטמון בו ומכאן גם את ההתנגדות לפעולותיו; וכך הוא מחולל גם את ניצני
"מהפכת הנגד". אולם, ככל שהפונדמנטליזם פועל זמן ממושך יותר ובחופש יחסי בגלל התנגדות רופסת, כך מעמיק ומרחיב הוא את השפעתו. כאשר באה לבסוף ההתעוררות מצד מתנגדיו, עוצמת ההתנגשויות גדלה ועמה גדלים גם האבידות וההרס.
פרטנר להדברות עם כל זאת, האיסלאם הקיצוני הוא דרך ללא מוצא, מפני שהוא
תוצר של העבר שבא לשמרו או לשחזרו. הטרור הקיצוני והאלים הוא "חרב מוחמד" הגואלת, החדשה-ישנה. העולם העכשווי הוא יציר כפיה של התרבות הנוצרית האירופית
1. תרבות זו מחייבת שאיפה לסיגול בין-תרבותי גמיש -
חיים בצוותא זה ליד זה ולא זה במקום זה. במובן זה,
האיסלאם הקיצוני מקרין חוסר סובלנות והסתגלות טוטליות לעולם העכשווי ועל כן הוא אויב ברמה של אויב קיומי. איסלאם זה הוא גם תרגיל הונאה אדיר; הונאה של הנוהים אחריו, שיש בו כביכול פתרון למצוקות חייהם היום-יומיים; והונאת מי שאינם מוסלמים ואינם מתכוונים להתאסלם, שיש להם בו פרטנר להדברות.
האיסלאם הקיצוני הוא מרשם חד וחלק להכנעת היריב ושעבודו ולא להדברות. סממני הסתגלות זמניים שהקיצוניות מגלה כלפי העולם העכשווי, מיועדים לנצל את חולשותיו, בדרך חמקנית ומניפולטיבית. משימוצה הניצול, תעלם גם פַסדת הסובלנות. ככל שאנשים יקדימו להבין זאת, יפוג מהר יותר קיסמו של הפונדמנטליזם.
הפונדמנטליזם האיסלאמי
מקדש קורבנוּת. קדושת החיים של התרבויות היהודית והנוצרית הופכת אצלו לקדושת הקורבן, "בשם" ו"למען" השלטת האיסלאם. קידוש הקורבנוּת מתיר ומדרבן פיתוח שיטות טרור בלעדיות, כגון:
טרור המתאבדים ובד בבד משמש גם "לטיהורו" של טרור אלים במיוחד, שמתמקד בחפים מפשע. אותה אידאה מהווה צידוק גם לרעיון
השימוש באזרחים כמגינים חיים לשליחי הטרור. הניגוד המוסרי התהומי בין תרבות הקורבנוּת לתרבויות המקדשות את ערך החיים, מעניק לטרור הפונדמנטליסטי יתרונות טקטיים ואסטרטגיים.
מזה שנות דור, אין לדמוקרטיות המערביות תשובה צבאית או אחרת ראויה לדרכי הלחימה של טרור זה, והן מתקשות להדבירו. סימנים שונים מראים שהדמוקרטיות מתחילות להבין את המלכוד. מאידך-גיסא, הן עדיין מחפשות את עיקר המענים בטכנולוגיות החדשות והמודרניות, בתקוות
אין בטכנולוגיות מענה לפן האידאולוגי התומך בהיווצרות הטרור.
בדומה לכל תנועה "מהפכנית", המבקשת להביא שינוי מהיר באורח החיים, צומחת ליבת החשיבה והעשייה בסביבה קשת-יום, שמחפשת פתרונות למצבה הקשה "בזמן אמיתי" ככל האפשר. כל פתרון מחייב הסתגלות מחשבתית לעקרונות שעליהם הוא נסמך ולדרכים שעקרונות אלה מתווים להשגתו. ככל שהפתרון "טבעי" יותר (נגזר מאורח החיים הנורמטיבי הקיים) וככל שנובע הוא מתרבות מוכרת בעלת אתוסים רבי-השפעה ומוכרים, יקל לסגלו ולהפנימו.
ניצול ציני מאבק מול צרוף זה, מחייב הליכה בשני ראשים משלימים: מצד אחד, בלימת האלימות והשמדת יכולותיה.
לשם כך יש לנצל את היכולות הטכנולוגיות העודפות תוך הפעלתם בלחימה בהתאם לעקרונות ניהול המלחמה2. מצד שני, נדרש מאבק בפן האידיאולוגי המחולל ומצדיק את מעשי הטרור, נוטע תקוה ואמון בלוחמיו שדרך האלימות "תגאל אותם", תומך ומעודד גיוס לוחמים נוספים ומאפשר
העצמת ההישגים על-ידי
ניצול ציני ויעיל של התקשורת הגלובלית. בתרבות המערבית "מוכת" עקרון שוויון-הזכויות, כל מאבק שמוצג או נתפס כמוסרי או צודק, מעורר על-הסף סימפתיה ואמפתיה. ככל שהעובדות ידועות פחות והאמת מוסתרת או מסולפת יותר, גורמי הזדהות (AFFILIATION) אלה פועלים חזק יותר. קיים קושי לטפל בתחושות טיפול אינדיבידואלי ואינני רואה פריצת-דרך בתחום זה בעתיד הנראה לעין. אולם, ניתן להיאבק ביעילות במראית-עין -
אמיתית או מבוימת.
שכנוע בחוסר התכלית של דרך הפונדמנטליזם האלים, יכול וצריך לבוא באמצעות חשיפת האמת של מניעיו, דרכיו וכישלונותיו, וגם מהפעלת מנגנוני-מניעה כגון: מקורות מימון, טכנולוגיות, תקשורת, חופש תנועה, רשתות מידע ונתונים ועוד - שהשליטה בהם נמצאת, כמעט במלואה, בידי קורבנותיו המיועדים - הדמוקרטיות המערביות.
מניעה פיסית ושכנוע אפקטיביים, מחייבים שהלחימה בקיצוניות תהיה נטולת פשרות, אינטנסיבית וקטלנית. הדוגלים באיסלאם קיצוני ובמיוחד אלה העוברים משלב ההזיה לשלב מימושה האלים,
חייבים לשלם מחיר מרתיע. הלחימה חייבת להיות מלווה בהסברה אינטנסיבית
3 של מניעיה לאותם מוסלמים שאינם בוחרים בדרך הקיצונית, אך סובלים מהשלכותיה -
גם הם קורבנות האלימות. האלימות הקיצונית פועלת מתוך חוגים אזרחיים, שבתוכם היא חוסה. הסובלנות לה היא זוכה בחוגים אלה, השותפות הפסיבית שלהם בהעלמת עין ממעשיה ובהסתרת המבַצעים מעיני הגורמים המופקדים על אכיפת החוק, פוגעת במוסלמים חפים מפשע ובכך הם שותפים לפשעי האלימות. אולם זו בחירתם והדרך להרתיעם היא העלאת המחיר
לכל השותפים, ללא חסינות. אם יוּתר לקיצוניים לפעול, תתרחשנה שתי התפתחויות שליליות:
הקיצוניים יתחזקו ומספרם של החפים מפשע הנפגעים יעלה במהירות.
הימנעות ממאבק אקטיבי יעיל וקשוח בקיצוניות,
אינה משמרת ערכים "נשגבים", אלא פוגעת בהם ותומכת בפועל בתשתיות המייצרות את מעשי הזוועה. כישלונו הגובר של עקרון הרב-תרבויות באירופה בהקשר לקליטת והטמעת ההגירה המוסלמית ביבשת, רק מאשש טיעון זה. ככל שתגדל ההגירה בסביבה של פונדמנטליזם טרוריסטי פעיל, יגדל בה החלק המסוכן, יתמסדו שלילית בני הדורות הבאים שלה ויקשה על המדינות המארחות לשרש מתוכן את התופעה; מטבע הדברים כך גם יעמיקו השסע הפנימי והעוינות האתנית. התפתחות זו מומחשת בפיגוע האחרון במנצ'סטר. סביר להניח שדווקא עצירת התופעה מוקדם ככל האפשר תוכל עדיין, אולי, להציל גם את עקרון הרב-תרבויות מכשל טוטלי לדורות.
התמהיל האנושי שבתוכו צומחת האלימות המוּדגרת על-ידי רעיונות האיסלאם הקיצוני, מורכב מאוד. קיים קושי אדיר לאבחן אנשים שעברו את סף
ההשתייכות הפסיבית והפכו
לאיום פוטנציאלי פעיל4. המודיעין, המנתב את פעילות כוחות הביטחון, הוא שאמור לספק מידע במונחים של
הסתברות רמת הסיכון להשתתפות פעילה ביוזמה קיצונית אלימה. כאשר דרישה זו כופה עליו לעבור ממודיעין של קבוצות, ארגונים ואוכלוסיות,
למודיעין של יחידים, הופך תפקידו לקשה ומסובך פי כמה.
הטרור נסמך על גורמי סיוע רבים: יחידים, מדינות, מוסדות בינלאומיים ועוד. על כל מדינה לעצב את הכלים והשיטות המתאימים לה. קשה למצוא מכנה משותף לעניין אפקטיבי לעניין זה בין דמוקרטיות, בגלל השונות החוקתית והתרבותית שלהן. ללא ספק דרושה בחינה מחודשת של השלכות שונות זו במסגרת ניסוח כללים לשת"פ בינלאומי. אולם, חובה דחופה היא להביא את הדמוקרטיות לסולידריות מעשית ועיונית, שתעמיד את קורבנות הטרור ולא את מחולליו ושליחיו בראש סולם העדיפויות והשיקולים של הלחימה בו.
