לאחרונה נתקלתי בטענה, חלק ממסע הגינויים המוסדר והממוסד נגד סגירת
רשות השידור והחלפתה בארגון שידור ציבורי חדש, שהעיתונאים במחוזותינו הם "שעיר לעזאזל" בפרשה זו. מובן שהטענה אינה מלווה בהנמקות והסברים, אבל בכך אין חדש. "מסעות ביצ'ינג" מתאפיינים בשליפות וסיסמאות כתחליף קל ונוח לדיון רציני.
ניסיתי להעריך את העניין בכוחות עצמי ומצאתי שעיתונאים לא רק שאינם שעיר לעזאזל, הם למעשה היצרנים הפוריים ביותר של שעירים לעזאזל במקומותינו. רשמתי לעצמי את הנושאים וההנמקות להשקפה זו שהתגבשה אצלי:
- אמת - לא חיונית.
- איזון - בדרך כלל לא נשמר.
- אבחנה בין עובדות לדעות - אין.
- יתרונו של עיתונאי בהבעת דעה על "סתם הדיוט" משכיל מן היישוב - לא בהכרח קיים.
- תחביר בכתיבה - לא משהו מרנין.
- ספקנות - ההגנה הטובה ביותר של עיתונאי ועל עיתונאי היא הספקנות; האפשרות שידיעותיו לא שלימות, מקורותיו לא אוביקטיביים ופרשנותו מוטעית - מצויה במחסור חמור ובולט לעין.
- חייל "במסע צלב מודרני" - שכיח מדי.
- רואה תפקידו כספק מידע ולא כמעצב עמדות - אחד הסודות השמורים ביותר במערכת...
- "דרך ארץ" בעבודת העיתונאי - מה זה?
- בהנחיית דיונים או פנלים: מוביל ומנתב הדיון, או הצעקן הראשי - לעיתים קרובות מדי "הרוח הגדולה" של הדיון.
- שליטה בדיונים/ פנלים - רק ב-10 השניות הראשונות של הצגת המשתתפים.
- מרואיינים - מוזמנים המקבלים זכות דיבור וחופש דיבור, רק אם הם מתואמים עם המנחה.
- פנליסטים: אנשי שלומה של המערכת או "פרי-לנסרים" (דוברים חופשיים) - שחקנים לא קרואים, אם אינם "קרועים".
- מודעות למצלמה, או מודעות לשיח - מודעות מוגזמת למצלמה ומודעות ירודה לאיכות השיח.
- חוש פרופורציה - יקר המציאות.
- שימוש בווידאו - מניפולטיבי; רוב המידע בתמונות הוא שקרי או חלקי:
- תמונות חסרות או חתוכות.
- בחירה סלקטיבית של חומר, כשהקו המנחה הוא מה משרת את הנרטיב...
- מיקוד בפרט או באדם במקום בסיטואציה המדווחת.
- חזרה דיס-פרופורציונית על פרט או סיטואציה "פיקנטיים", אך לאו-דווקא חשובים.
- הקצאות זמן מניפולטיביות.
- אימות מידע - רק ממקורות "מהימנים" או "סקנדליסטיים" (משרתי רייטינג)
- זכויות מול חובות - אין משוואה כזו בתקשורת.
-
מועצת העיתונות - איגוד מקצועי קרטליסטי דוגמת הסתדרות העובדים, שתפקידו ל"מסמס" את האתיקה העיתונאית ולהגן על העיתונאים מביקורת ציבורית.
- "העין השביעית" - כמו מועצת העיתונות רק יותר גרוע.
זו המחשה שעם מעט יותר מאמץ ושקידה ניתן להרחיבה ולהאדיר את החיזיון.
מטרת שורות אלה היא הצגת מראה בפני מי שאכפת לו והוא עמוס מדי מכדי לעשות לפרקים חשבון נפש, אך איננו יבש ומאובן מכדי שהדעות והעמדות של הציבור אותו הוא אמור לשרת, בין היתר בשם הדמוקרטיה, מעניינות אותו.
שהרי עם תמונת מצב כזו, "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", הם האיום המסוכן ביותר עליה.
