הבחירות להנהגת מפלגת העבודה ייערכו אומנם רק בעוד חודש ימים, אבל התוצאה, מתברר, כבר מובטחת מראש, כשם שהייתה בבחירות להסתדרות העובדים. שהרי אין שום מנוס מהמסקנה הברורה שניצחונו הגורף של
אבי ניסנקורן בבחירות להסתדרות - יגרור אחריו גם את ניצחונו הסוחף של
עמיר פרץ כיו"ר החדש של מפלגת העבודה.
אחרי ככלות הכל יש לניסנקורן מחויבות אישית, בלתי-מעורערת, לגמול לפרץ על התמיכה הגורפת בו מצד מחנהו, לפחות מן הפן המוסרי הכרוך בדבר, ולקרוא לאנשיו להעניק את קולם עבורו. עם זאת מן הדין להודות שפרץ הינו המרוויח העיקרי מניצחונו של ניסנקורן, ומפלגת העבודה עשויה, לפיכך, ליפול לידיו כפרי שהבשיל - פריבילגיה שאינה מצויה בידי איש מבין יתר המועמדים לראשות המפלגה.
ואכן, פרץ יכול כבר לרכוב על הסוס המנצח, כאשר לא רק בפריפריות, אלא גם בתנועה הקיבוצית והמושבית מובטחת לו מראש התמיכה הגורפת בו. אחרי ככלות הכל, שום מתמודד אחר, זולתו, אינו מסוגל ללכד מסביבו מחנה כה גדול של תומכים בפוטנציה, כשאל מול מתחריו הוא מוביל כבר עכשיו בפער ניכר .
משופשף ומנוסה וחוץ מזה כדאי גם לזכור, שמבין חבורת המתמודדים על ראשות ה"עבודה" - פרץ הוא המועמד האולטימטיבי, המשופשף והמנוסה מכולם, שמכיר את מפלגתו מלפני ולפנים, ואף ניחן בכריזמה אישית, שאיש ממתחריו הרבים לא ניחן בה.
ולמי ששכח, מן הדין להזכיר שפרץ כבר כיהן בעבר כמנהיגה של מפלגת ה"עבודה", ובתור שכזה הוא עשוי בהחלט גם לשוב ב-4 ביולי ולעמוד בראשה. שהרי מניסיון העבר כבר הוכח לעין כל שיש בכוחו להביא מצביעים אל הקלפי בממדים כה גדולים, שמועמדים אחרים לא ניסו ואף לא הצליחו בעבר להשיג, ושיכולים, מן הסתם, רק לחלום עליהם.
לזכותו של פרץ חייבים גם לומר שכאשר התחרה בזמנו אל מול הליכוד - הוא ניצח בגדול, ועכשיו הוא חדור אמונה עמוקה שהתמיכה הגורפת הצפויה במועמדותו - תסלול, בסופו של דבר, את הדרך גם לחילופי השלטון במדינה בקרוב.
