"כתם רורשאך" הוא מבחן פסיכולוגי ידוע: מראים לנבדק כתם דיו סימטרי ומגלים את קווי האופי שלו בהתאם למה שהוא "רואה" בכתם. מה שלאחד יזכיר סוס, לאחר ייראה כזר פרחים והפסיכולוגים יודעים למיין אותם בהתאם, גאון או מטורף. תקרא את "
מקור ראשון" וביקורו של טראמפ יצטייר לך כהפתעה נעימה: חמימות שופעת, ידידות אישית מופגנת כלפי ראש הממשלה ונאום מסכם כל כך "ציוני", שכמותו מזמן כבר לא נשמע במקומותינו. הישג אישי נדיר לנתניהו. תאזין לתקשורת העוינת, והביקור ישאיר בפיך טעם מר: מליצות נבובות, הבטחות ריקות, נאומים של דבש, שאחריהם העוקץ לא יאחר לבוא. הא ראיה, שר החוץ טילרסון, תדרך עיתונאים שהנשיא הפעיל לחץ על שני הצדדים "לעשות וויתורים" ושליחו האישי ג'ייסון גרינבלט שדרש "מחוות ישראליות" כבר חוזר ארצה, מסתמא - להציק לנו עם ה'דיל' המפורסם, ומה יכול דיל להיות, אם לא "שתי מדינות"? ואומרים שדרש להעביר לערבים את הפרוזדור העובר ליד חומש ושא-נור החרבות צפונה. ומתי טוכפלד ב
ישראל היום מביא ידיעה שבליכוד מתכוונים בליכוד לחדש את המגעים הקואליציוניים עם
המחנה הציוני, כי "התהליך המדיני" צפוי להתחדש סמוך לפריימריז של מפלגת העבודה, ביולי. הרי לנו "רורשאך טסט" מושלם - האחד ראה שמש זורחת והשני - אש מתלקחת, והפסיכולוגים יחליטו, מי מהם גאון, ומי מטורף, האופטימיסט או הפסימיסט.
אלה ששאלו, מדוע יטריח נשיא את עצמו לבוא לכאן "אך ורק" כדי להבטיח לישראל את ידידותו, לא התקשו לראות בביקורו בסעודיה אקט של ביטול מדיניות אובמה שנטש את האזור לגורלו ובין היתר הפקיר את ביטחונה של סעודיה מול התוקפנות האירנית. מדוע אין זה סביר, שבמקביל מצא טראמפ לנכון לתת ביטוי פומבי להפיכת דף גם מול ישראל, שלגביה אובמה לא הסתיר את תפיסתו שכל כולה אינה אלא חתיכת פלשתין שנקרעה מעמה הפלשתיני כפיצוי על מה שחוללה השואה? ואם כן, לא מלל סנטימנטלי ריק מתוכן היה נאומו של טראמפ בדבר עם שההיסטוריה שלו בירושלים היא בת אלפי שנים ועכשיו חזר לביתו הקדום, אלא השבת הבסיס הרגשי והאידיאולוגי לידידות אמת, הלא היא ההכרה במהות הסגולית של המדינה הזאת כיהודית וציונית. המפקפקים והמלגלגים מתבקשים לרשום לפניהם שבניגוד לדימוי שלהם ישראל היא מדינה חשובה בהרבה תחומים, ובראש וראשונה בהבטחת המזרח התיכון כולו לעולם החופשי. כן, ירושלים שווה ביקור, אפילו של נשיא ארה"ב!
ימין ושמאל את העניין הבא אפתח בשאלה היפותטית, ומראש אדגיש - בדויה, לא מציאותית - מה היינו אומרים, לו השגריר האמריקני הנכנס היה מצהיר כדברים האלה: 'הנשיא יגיע לישראל עם תוכנית מדינית, והוא דורש מישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. ארה"ב היא שתחליט ותכתיב'? חזקה על התקשורת שהייתה מפרסמת את הדברים בהבלטת ענק, תחת כותרות ראשיות, הממשלה הייתה מתכנסת וישראל כולה - ימין ושמאל, כל אחד לפי השקפתו - הייתה נערכת להתמודד עם המצב החדש. עד כאן, חלום הבלהות. המציאות הייתה אחרת, ההפך קרה, והבה נתבונן איך הגבנו כאשר במציאות הממשית השגריר האמריקני החדש, דיוויד פרידמן, התבטא כך (ראיון מיוחד בישראל היום, 17.5.17): הנשיא טראמפ יגיע לישראל "ללא תוכנית מדינית ספציפית או מפת דרכים". "אין שום דרישה מישראל להקפאת הבנייה בהתנחלויות". "ארה'ב לא תכתיב... זאת תצטרך להיות ההחלטה שאתם תחליטו לבד..."
שאלו את עצמכם: איזה כיסוי ניתן להבטחות המדהימות האלה בתקשורת הישראלית? אפס או קרוב לאפס! איזה אימפקט היה לדברים בעולם הפוליטי שלנו? אפס! אתה המאזין, אתה הקורא - הידעת שדברים כאלה נאמרו כל עיקר? איך קוראים לתופעה כזאת? אוטיזם? ואולי דווקא מאזוכיזם? מדוע את מה שרע לנו אנו מפנימים ומשמרים כאלו היה אוצר יקר, לעומת הבשורות הטובות שאיננו יודעים מה לעשות איתן, כי עמוק בתת-התודעה מונחת אצלנו הכחשה שדברים טובים יכולים לקרות לנו בכלל. וגם זאת: מי שמציק ומרע לנו, אותו אנו מחשיבים, מי שמיטיב עמנו - אותו איננו לוקחים ברצינות. ג'ייסון גרינבלט נראה כרוקם מזימות נגדנו? אותו מחשיבים. את דיוויד פרידמן בקושי מזכירים, כי הוא אתנו בלב ונפש. זאת, למרות שחשיבותו של האיש והמשקל שיש לייחס לדבריו, הומחשו לפנינו. השגריר התראיין לישראל היום לפני ביקורו של טראמפ, ומראש הודיע לנו שהנשיא בא ללא תוכנית מדינית ספציפית, וכך הווה. עוד אמר:
"הביקור בכותל, הנאום והשיחות עם ראש הממשלה - הכל וריאציות של אותו הרעיון, שלפיו הנשיא מנתק את מה שהיה בשמונה השנים האחרונות וכעת הוא ייתפס גם בפועל וגם בתודעה כפרו-ישראלי... אני מניח שהנאום הצפוי (בתיאטרון, א.ה.) יהיה מאוד חיובי והישראלים ירגישו טוב לגביו". כל מילה כאן התגשמה בפועל, בניגוד לנבואות הנכאים של כמעט כל הפרשנים שלנו. אין לבוא בטענות כלפיהם, לא הורגלנו לפינוקים. אבל כאשר בא השגריר בכבודו ובעצמו ומבשר בראיון עיתונאי רשמי את ההפך מן הנבואות השחורות - האין לציבור הזכות לדעת זאת, לכל הפחות?
ולמי שאינו ר ו צ ה לדעת, מפני שמתוך מניע פוליטי הוא דווקא ציפה ללחץ אמריקני, אצטט עוד זאת מדברי השגריר: בכוונתו לבקר גם ביהודה ושומרון ולהיפגש עם
מתנחלים, אמר, וגם זאת: "ההחלטה למנות אותי כשגריר הייתה יותר מכל דבר אחר הצהרת תמיכה בישראל... נבחרתי לתפקיד, כי לנשיא יש אמון בי..."
על-פי הדברים האלה, מי שייצא הגאון במבחן הרורשאך שלנו הוא האופטימיסט. אני יודע, קשה לנו עם זה ולא הורגלנו לזה, וכבר אמר
אפרים קישון 'סליחה שניצחנו'. ובכל זאת:
דונלד טראמפ כינה את אויבינו הטרוריסטים "לוזרס", הגיע הזמן שאנחנו נתנהג כ-"ווינרס"!
