ההונאה הגדולה של שנת 1967

על ההונאה הגדולה של שנת 1967 חתומה ממשלה, שקברניטיה מזוהים עם מפלגות השמאל הציוני. ההונאה מתבטאת בתוצאה, שאנחנו "הקורבנות" של ערב 1967 שולטים ב-2017 כבר חמישים שנה על עם אחר. כשהשמאל הציוני תפס עצמו מאוחר מאוד, שההונאה עלולה להביא עלינו שואה קיומית, זה היה כבר מאוחר. את שרביט ההונאה כבר לפת וממשיך ללפות בחוזקה רבה הימין, שמעלה את ההונאה על השרטון המשיחי המסוכן, בהצהירו בלשון ברורה, שאיננו מוכן להפסיק לשלוט על העם הפלשתיני גם בחלוף חמישים שנות שלטוננו בשטחים הכבושים. על ספינת השרטון המשיחי, המתנודדת בסערות מאבקי דמים בלתי פוסקים, יש לימין דוברים המביעים בגלוי משנה סדורה, לפיה אחרי 50 שנה הגיעה עת ההכרעה. צד אחד של ההכרעה הוא הטרנספר. אפשרות שנייה היא האפרטהייד. הימין המשיחי נחוש בכרעה - מי שאינו מוכן לקבל פתרונות אלו, עליו להבין, שיש לנו צבא חזק, צבא שיידע לתת את הפתרון, רק שניתן לצבא לבצע את העבודה ויימצא הפתרון המתאים. משה דיין בזיכרונותיו סיפר על פגישה עם רמטכ"לים לשעבר ב-4 ביוני, יום אחד טרם פרוץ המלחמה, כשעל סדר היום עמדה השאלה, באיזו הונאה לבחור, ממנה ישתמע, שהמצרים הם אלו שירו את הירייה הראשונה ולכן פרצה מלחמה. להונאה עליה חתומים קברניטים, ששיוו לעצמם תווית של שמאל ציוני יש ממד של "תחמנות ממזרית". פשוט משקרים לעולם - "המצרים ירו את הירייה הראשונה, פתחו במתקפה אווירית ויבשתית, ואנו רק השבנו אש וכך התחילה המלחמה" מי שנמנה עם מעריצי ההחלטות המדיניות באותם הימין ותמך בהן בכל לבו הוא יהושע בר דיין (בורדיינסקי), בוגר מקווה ישראל, כיום בן 84, בנם של רופאים בדגניה, בצפת ולימים גם פתח תקוה וכפר סבא, נכדם של בני משפחה מראשוני הבילויים, משפחה שברכה אותנו באליהו גולומב, שאול אביגור ובראש ממשלת ישראל השני, משה שרת. יהושע בר דיין, שכתב אלפי עמודי יומן מלחמת ששת הימים תוך כדי השתתפות פעילה כלוחם, חייל מילואים פשוט שהיה בן 33, אומר היום בכאב - "צר לי, בגילי המופלג, על תשעת נכדי, בני הנינים, של מייסדי ראשון לציון וחדרה, שחלילה, תוך דור או שניים, יאבדו את מולדתם." אנחנו עלולים לאבד את ביתנו הלאומי, כי נתנו להונאה להכתיב את חיינו. הצגנו עצמנו כקורבן שנחלץ לפרוץ טבעת חנק, כשלמעשה בתוך התוהו ובוהו, בו שהו קברניטי המדינה, נתנו את היד החופשית לפעולת מנהיגים חסרי אחריות שהובילו אותנו לכיבוש 60,000 קמ"ר בסיני, את כל חבל עזה, את שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן ולהשתלט על יותר מ-100,000 קמ"ר. הצגנו עצמנו קורבן ערב 1967, שפרץ טבעת חנק. כיום - אחרי 50 שנה - אנחנו מוּלָכִים על-ידי הסמן הימני ביותר בתוך ממשלת ישראל, המנווט למעשה את המדיניות הישראלית להנצחת שהותנו בשטחים הכבושים תוך הצגת שתי אלטרנטיבות לפלשתינים - טרנספר או אפרטהייד. אם לא יבחרו באחת משתי האפשרויות ישנה הדרך השלישית, והיא הדרך הצבאית. שהיא למעשה טלטולה של מדינת ישראל למעגלי דמים בלתי פוסקים, מעגלי גדיעת חיים בקרב שני העמים. לימין המשיחי, שהתמקם חזק בתוך ממשלת ישראל, המציע את הפתרון השלישי מתוך תחושת ביטחון, שצה"ל יעשה את זה על הדרך הטובה ביותר, אני מבקש שיעצור לרגע ויקרא רק קטע אחד מיומנו של יהושע בר דיין - "...הם עשו את אשר הוטל עליהם, ולא שאלו מדוע. לחמו ונפלו. ראינום שרופים ... ראינום מוטלים בערמות, פצועים והרוגים, ראינום שרועים על סיפון הטנק, בגדם קרוע ומומר, באדום מדמם שלהם, והם נטולי רוח חיים...". חמישים שנה אחר המלחמה נחליט, שאנחנו יוצאים למאבק נחוש נגד המתופפים גם היום בתופי הפתרון הצבאי, ולמרבה הצער, בממשלת ישראל הם אלו שמנווטים אותנו לקראת מה שחובה עלינו למנוע!.