לא בכול יום אני יכול לומר בריש גלי כי אני מזדהה טוטאלית עם הצהרה ו/או מעשה פוליטי של שרת התרבות, גב' מרים רגב, אבל לגבי החלטתה להפסיק את התקציב להופעה לתיאטרון המקומם (תרתי משמע...) של "פסטיבל ישראל" הרי שאני חותם עליה בשתי ידי משום שהגיע הזמן לעשות סוף למוצצי הכספים הללו, המכוסים באצטלה של "תרבות", שכול כולה באה לכסות על התפרנסותם מכספי ציבור עבור "יצירותיהם" ההזויות, השוליות והדוחות, שהקונצנזוס הישראלי מהם והלאה. קומץ של אינטרסנטים הזויים הופכים לא פעם את הנורמטיבי והתרבותי ל"תת תרבות" ואילו את תת-התרבות הם משליטים כ"נורמה תרבותית".
הקצף של רגב יצא הפעם על שתי הצגות (במסגרת "פסטיבל ישראל") שמכילות מופעי עירום. מעל הבמה הבהירה רגב כי לא תיתן ידה - כשרת תרבות, למימון "יצירות" שהן בניגוד למצפונו של רוב הציבור הישראלי, על כל רבדיו. בדיקה כללית מוכיחה שלא רק שרגב צודקת אלא שזו אחריותה כשרת תרבות לנקוט בצעד שאותו הבטיחה לעשות. מתוך כלל אזרחי ישראל הרי שרוב רובו של הציבור הישראלי הוא שמרן ביחס למופעי אוונגרד עירומים ומשום כך מסתבר שהתצוגה של אותן הצגות איננה יכולה להיות מיועדת לכל הציבור, וכבר מלכתחילה רוב משלמי המיסים יהיו מנועים מלהגיע למופעים הללו. אז באמת, למה לממן את המופעים הללו מכספי אלה שהינם רוב רובם של מופלים לרעה ע"י תוכן העירום הזה?!
מתוך יותר משמונה וחצי מיליון תושבי המדינה הרי ש-25 אחוזים לפחות הם דתיים וחרדים ש"תרבות העירום" מהם והלאה. אליהם נוסיף עוד כ-95 אחוזים של ציבור המיעוטים הערבי, הדרוזי והצ'רקסי, שמונה כ-20 אחוז מאזרחי ישראל, הרי שנקבל כבר 45 אחוז ישראלים שמראש לא ימצאו עניין במופעים הללו מסיבות של ניגוד לערכי הדת והמצפון שלהם. מסתמא כי לפחות רוב הציבור היהודי - מסורתי גם נפשו נקעה מהתת תרבות הזו והרי שיש לנו עוד לפחות בין 15 ל-20 אחוז שיש לצרפם ל-45 האחוזים המתנגדים לעירום זה ורואים בו תועבה. דהיינו, בין 60 אחוז ל-65 אחוז בציבוריות הישראלית נמצאים מחוץ לקוד ה"תרבותי" של מה שמכונה "פסטיבל ישראל", בכל הנוגע לשתי ההצגות הללו, אך מנגד כל הציבור הרחב הזה (עם לא מעט אחוזים נוספים מהציבור החילוני הרגיל...) נדרש לממן "ערכים" שנפשו נקעה מהם! גם תרגום למפה הפוליטית יוכיח זאת היטב. חברו את כל המנדטים של המפלגות היהודיות הדתיות ותקבלו 21 מנדטים של חרדים ודתיים. מתוך 13 המנדטים של ה"רשימה הערבית המשותפת" הרי שאפילו בקרב מצביע
חד"ש הערבים ישנו רוב לדחיית "תרבות התועבות" הזו ומסתמא כי לפחות 11 מנדטים של מצביעים לרשימה זו אינם שותפים לתרבות זו ולא ילכו לראות את ההצגות הללו. מכאן ש-32 מנדטים מהפרלמנט הישראלי הם מחוץ לעניין ה"תרבותי" הזה.
אין ספק שלפחות 25 מנדטים שהצביעו לליכוד וארבעה מנדטים של שמרני חבר העמים מ"ישראל בתנו" מתנגדים ל"תרבות העירום" הזו, עם לפחות חצי מאנשי ה"מחנה הציוני" על מצביעיו הערבים, ואפשר אפילו להוסיף אל אלה עוד שלושה מנדטים לפחות ממצביעי "יש עתיד" וכך נקבל עוד 40 מנדטים של מצביעים שעבורם ה"תרבות" הזו היא תת-תרבות של תועבות. אפילו אם נוסיף את מר"צ ההזויה הרי שנוכל לדלות ממנה את מצביעה הערבים שכל הצבעתם אליה הייתה עבור ח"כ עיסוואי ולא עבור תועבות ושאר ירקות. גם על-פי "נאום השבטים" של הנשיא ראובן ריבלין נמצא כי שלושה שבטים וחצי (ערבים, דתיים, חרדים ולפחות חצי מהחילוניים) מארבעת השבטים שלו מתנגדים להיות חלק מה"תרבות" שאותה אנחנו נדרשים למממן עבור תועבות "פסטיבל ישראל".
מלבד ההתנשאות של המיעוט המבוטל, בכל הנוגע לתת תרבות שהופכת ל"תרבות" במסגרת רה הסוציאליזציה הזו, הרי שכופי המיעוט נעזרים גם במניפולציה פוליטית נוספת. הללו - כמו תמיד, שוב מנצלים את היותה של גב' רגב אשת ימין וע"י כך דואגים ל"הפרד ומשול" פוליטי שמונע מהמוני הערבים ואנשי המרכז החילוניים השפויים מלהצטרף לשרה בגלוי אלא מעמידים אותם בהתנגדות לשרה רק משום היותה אשת ימין. בעבר שום שר חינוך ותרבות (אז התיקים הללו היו מאוחדים) מאנשי מפלגת העבודה (עד למהפך בשנת 1977) לא היה מאשר כספים למופעים כאלה.
האישה הזו היא המכנה המשותף של הקונצנזוס התרבותי בישראל מדינות לא מעטות בעולם מונעות ממופעי תועבה ועירום לקבל לגיטימציה תרבותית. לא במקרה העירום בכל המופעים ה"תרבותיים" הללו הוא עירומה של האישה, בלמעלה מתשעים אחוז של המקרים. העירום הזה מוכר את האישה ככלי שרת ליצרי תאווה אפלים ואח"כ עוד מתפלאים על עליית מקרי האונס והטרדות הנשים. מוזר שתנועות פמניסטיות ישראליות עוברות בשתיקה על ההתלהמות ה"תרבותית" הזו. גב' רגב גדלה בעיר עממית למשפחה יהודית - מסורתית ונורמטיבית שמקורה מארצות המגרב. לא במקרה דווקא האישה הזו היא המכנה המשותף לקונצנזוס התרבותי הישראלי האמיתי, שלצערי הרב היא לוקה בשיווק עצמה, במיוחד לבני מיעוטים בישראל, שאליהם היא כל כך קרובה. אין ספק שרגב - כאישה, רגישה לחומר הנפץ האלים והתאוותני הטמון ב"תרבות" הסחי הזו.
והמפלגות החרדיות... עד לפני פחות מעשרים שנה הרי שהמפלגות החרדיות - ואף המפד"ל של פעם (היום ה"בית היהודי" למי שהספיק לשכוח...), היו אלה שהניפו את דגל הלחימה בתת התרבות הזו. הלחימה למען הצניעות הייתה הדגל של הפוליטיקה וההשקפה החרדית. והנה - כאשר שרה חילונית - מסורתית סוף כל סוף עושה למען הצניעות את ההפך שעוללו
שולמית אלוני,
יולי תמיר ולבנת לימור, הרי שהיה צפוי כי "
יהדות התורה" ו
ש"ס תרעמנה בקולן למענה ולמען הנושא והדגל שאותו הרימה. אבל מהכיוון החרדי הוטלה שתיקה והס מלזעוק.
מנהיגי החרדים בפרלמנט עסוקים ב"שיפוץ תדמית" שיציגם כ"לא פאנטיים" וכ"ליבראלים". גפני עסוק בבריתות על ח"כיות שמקדמות את תת-התרבות הזו כמרב מיכאלי, שלי יחימובי'ץ ו
זהבה גלאון, ליצמן הפך ל"סלברטי" של החילוניים היותר "רדיקליים", דרעי מזמן כבר עבר לצד החילוני - הרדיקלי ואילו על בנט ושקד חבל לחזור על הטענה כי השניים נמצאים במרוץ הפוך: להפוך את הדתיים לאומיים לחילוניים מודרניים. זה עצוב לכתוב אבל
מירי רגב של היום מבטאת יותר ויותר לחימה למען ערכים דתיים יהודיים, באופן מעשי, מאשר המפלגות החרדיות ואנשי ה"בית היהודי".
