רענון המערכת עם כל הכבוד לשופטת הפורשת העליונה
מרים נאור, ראוי להתנגד לשיטת הסניוריטי במינוי שופט עליון. אם אכן מדובר בנוהג שהפך למסורת חוקתית, כדברי השופטת בדימוס
דורית ביניש, הרי הגיעה השעה להפסיק אותה (זו לא תורה מסיני).
הקריטריון לבחירה לתפקיד הרם צריך להיות לפי כישורים בלבד, ולא לפי ותק, כיבודים וירושה. יש לזכור שמדובר בעמדת מפתח שיפוטית ובתפקיד המכריע ביותר בציבוריות הישראלית. ולכן יש לאיישו באדם ראוי.
ואולי הגיעה השעה למנות שופט עליון שיחולל מהפך במערכת, ויצמצם את האקטיביזם השיפוטי ואת הפוליטיזציה של המשפט מבית מדרשו של
אהרן ברק, כמו גם מינוי שופטים בשיטת חבר מביא חבר. רק כך, דרך רענון המערכת, ושינוי שיטות ישנות ומקובעות, ניתן יהיה לשפר את הדימוי המעורער של בית המשפט ולהשיב את אמון הציבור בו.
גם ההצעה שחברי כנסת יבחרו שופט עליון אינה ראוייה. היא נוגדת את עקרון הפרדת הרשויות, ונגועה בנימות פוליטיות פסולות.
מפלגת הטרמפיאדה אבי גבאי לא לבד. ליכוד, קדימה, העבודה? אותו מסלול נדידות בין מפלגתיות עברה ראשת המפלגה הדו ראשית, מחנ"צ,
ציפי לבני, שגבאי מתמודד על ראשותה.
אז מה קרה למפלגת מפא"י ההיסטורית ולאידיאולוגיה השורשית שלה, שבגלגוליה השונים היא הפכה לאכסניה פוליטית לכל דכפין ולתאבי שררה? ותשעת המועמדים(!) בבחירות לראשות העבודה, שגבאי הנודד הוא אחד מהם,- יוכיחו. כולם, איך לא, רוממות השליחות הציבורית בגרונם, ותאוות השלטון בידם. נשמע מוּכר? מפלגת הטרמפיאדה כבר אמרנו? ובמילים אחרות: קדימה בגירסת העבודה.
אור אדום עם כל הכבוד לפרויקטים הגדולים שמבצע שר התחבורה, ישראל כ"ץ, דומה שהנתונים שפורסמו לאחרונה על-ידי הרשות לבטיחות בדרכים, הם אור אדום.
איך אפשר להתעלם מכך שבעידן המודרני של שנות האלפיים הקטל בכבישים הוא במגמת עלייה. ישראל המתקדמת באורח פרדוכסלי מפגרת בתחום קריטי זה, כאשר הולכי הרגל מהווים כשליש מהרוגי התאונות (גידול של 10% לעומת אשתקד), וזוכה לתואר המפוקפק של מובילת מדינות ה-
OECD בפרמטר זה.
יתר על כן, רבע מנפגעי הולכי הרגל (כשהמובילה היא ירושלים) נפגעו במעברי חצייה. אתם שומעים טוב? האזור הבטוח והמוגן ביותר שלהם על הכביש הפך לזירת הפקר בגלל עבריינות הנהגים. לאן הגענו?
הגיעה השעה שהשר הנכבד יסיר את הכפפות ויטפל כמתחייב מתפקידו בראש ובראשונה (גם אם זה פחות מצטלם טוב) בצמצום תאונות הדרכים, כי הבטחת החיים על הכביש זה לפני הכל. וּבא לציון גואל.
בשֵם אלוקים שמעתי נשמות טובות (באמת) מדברות, בצדק, ובלהט, לא אחת על חשיבות מצוות החסד ביהדות, כשהן מציגות את עצמן, איך לא, כנציגות של אלוקים, המדברות בשמו. יפה. אולם בהנחה שהבורא לא דיבר איתן אישית, יש לשער שהן מתבססות על הכתוב בתורה, הקודקס האלוקי המקודש של העם היהודי.
מדוע אפוא יוצא קיצפן על אישי ציבור חרדים המדברים על חשיבות שמירת הצביון היהודי במדינה בכלל, וחשיבות שמירת השבת בפרט? נכון, כמו אותן, גם את החרדים, לכאורה, אלוקים לא הסמיך לדבר בשמו. אולם בדיוק כמותן, גם הם מצטטים מדברי תורתנו הקדושה, שמעלה על נס את מצוות השבת, לא פחות ממצוות עשיית החסד והצדקה. ואותו אלוקים, שכתב "ואהבת לרעך כמוך", שהיא כלל גדול בתורה, כתב גם שיש לשבות מכל מלאכה בשבת, מצווה המככבת בעשרת הדברות ובתורה כולה.
