הקרע הפנימי של המחלוקות, השנאות, והיריבויות בין ימין לשמאל בחיינו, מאיימות על החברה והמדינה יותר מכל איום מוסלמי חיצוני. יותר מהטרור הפלשתיני. יותר מאובדן האמון שניתן להגיע לשלום. זו דעתם של אזרחי המדינה, כפי שנחשף בסקר הענק שפורסם בידיעות אחרונות.
זה הזמן להזכיר ל
כולנו את הלקחים ההיסטוריים של חורבן בית ראשון ושני שהתפרקו ונהרסו מבפנים, בגלל מחלוקות פנימיות בלתי נשלטות, על-רקע קרע בין השבטים, העדות והמעמדות. בגלל מחלוקות דתיות ומדיניות. בגלל קיטוב בין קנאים למתייוונים. בין עניים לעשירים. התוצאות הטרגיות של המציאות הזו גרמו לאובדן החרות, לחורבן ולגלות.
כל אותן התופעות השליליות ההרסניות שגרמו לחורבן בית ראשון ושני קיימות ומתעצמות בתוכנו ובחיינו במדינת ישראל שהיא הבית השלישי. קיטוב חברתי עדתי וסוציאלי. מחלוקות מדיניות ודתיות ללא פשרות. עושר מנקר עיניים מול עוני זועק לשמים. סמים, עוני, פשע, אלימות ושחיתות שלטונית. נביאי שקר ומכסחי מיתוסים. דמוקרטיה שגולשת לאנרכיה ולסדומוקרטיה. "עגל הזהב" ו"אחרי המבול" שולטים בחיינו. השחיתות השלטונית והפוליטיקה ההרסנית זו סכנה קיומית.
זה הזמן להזכיר את "הנבואה" של חביב בורגיבה חביב בורגיבה, נשיא טוניסיה לשעבר, אמר בזמנו לחבריו בליגה הערבית: "הערבים לא צריכים להילחם נגד ישראל כדי להורסה מבחוץ, מאחר שהיהודים יהרסו את עצמם בעצמם במריבות פנימיות בתוכם".
זה הזמן להזכיר לכולנו - ובעיקר למנהיגנו - שני צווים היסטוריים כפי שנחרתו בשני מחנות המוות מאידנק וטרבלינקה. במחנה ההשמדה מאידנק מוצב שלט זיכרון: "גורלנו אזהרה לכם". במחנה ההשמדה טרבלינקה מוצב שלט זיכרון: "לעולם לא עוד" (שואה).
ממשלת אחדות והתפכחות לאומית במקום להמשיך את המריבות הפוליטיות חסרות התוחלת בשאלה מי יצליח לקדם את חזון "הצהרת בלפור" הישראלית לטובת פלשתין עצמאית, עדיף לקיים את הצוו ההיסטורי של לקחי השואה והתקומה ולהקים ממשלת אחדות והתפכחות לאומית. ממשלת אחדות של מופת ואמת שתבלום את המשך סכנת ההרס הפנימי, כפי שהזהיר חביב בורגיבה.
בכל חלקי הציבור יש רצון להתנתק מהמריבות המפלגתיות השגרתיות וההרסניות. כולם רוצים כתובת ואכסניה איתה יוכלו להזדהות ולפעול כדי להחזיר את המדינה למסלול ממלכתי אחראי של סולידריות ופטריוטיזם ציוני וחברתי. מטרה זו ניתנת להשגה באמצעות ממשלת אחדות לאומית בין שתי המפלגות הגדולות, הליכוד והעבודה. ממשלה זו תצטרך לנהל שיח לאומי מציאותי של התפכחות מאשליות.
אידיאולוגיות מנוגדות אינן מחסום למדיניות ריאלית הכרחית הלהט האידיאולוגי התיאורטי, כביכול, בין "מחנה השלום" של השמאל, לבין "המחנה הלאומי" של הימין, יהפוך ללא קושי ללהט קואליציוני פעיל ואמין, כפי שפעל בזמנו בשתי ממשלות אחדות של הליכוד ומפלגת העבודה. אמנות ניסוח "קווי היסוד" פותר את כל הבעיות. במקום לקיים ויכוחי סרק על קפיטליזם וסוציאליזם (סוציאל דמוקרטיה) עדיף להסכים על נוסח האומר: עדיף קפיטליזם מתוקן והומאני, על פני סוציאליזם מיושן. כל משק מודרני הוא קפיטליסטי עם הון כמעסיקים. ראוי להפסיק לחלום על משק הסתדרותי שכידוע פשט את הרגל. אפילו בסין הפסיקו את הלהט האידיאולוגי האנטי קפיטליסטי.
שותפות בין הליכוד לעבודה הוא אפשרי (כמו בעבר). גם הימין של הליכוד וגם השמאל של העבודה נטשו אמונות ועקרונות בתוקף נסיבות משתנות. פוליטיקה משמעותה מיצוי של פשרות הכרחיות ואפשריות בנסיבות משתנות, ולא מיצוי של אידיאולוגיות טהורות ומושלמות אך בלתי אפשריות במשטר דמוקרטי המבוסס על פשרות.
הפשרה המצויה גוברת לרוב על אידיאולוגיה מצויה. עובדה היא שהאידיאולוגיות נכשלו במבחן התוצאה גם בליכוד וגם בעבודה, מבלי שהן הודו בכך. גם בליכוד וגם בעבודה צפוי מאבק וקרע פנימי בעניין האפשרות להקמת ממשלה משותפת. המבחן שיעמוד להכרעה: טובת המדינה או המפלגה. זה יהיה מבחן מנהיגותי בשתיהן.
גם הימין וגם השמאל השתנו (אך לא הודו) הימין הפסיק להאמין ולשיר: "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן". השמאל הפסיק לשיר את "האינטרנציונל" ולצעוד עם דגל אדום ב-1 במאי.
רוב התומכים הנאמנים והנבונים, גם בימין וגם בשמאל, התנתקו מהחשיבה הדוגמטית והנאיבית, לפיה כל מה שמוגדר "ימין" הוא כביכול תמיד אסון, כישלון וריקבון, ואילו כל מה שמוגדר "שמאל" הוא כביכול תמיד חזון, פתרון ונכון. בין הימין לשמאל יש הרבה סיסמאות להשגת הקול והשלטון. ואולם בהמשך בהיותם בשלטון הם נאלצים להתכחש לרוב ההבטחות. זאת מאחר שהאחריות הממשלתית, שונה מהאחריות המפלגתית.
ממשלת האחדות יכולה להסכים על העקרונות הבאים: מלחמה בטרור הפלשתיני והמוסלמי. התנגדות ללא פשרות בעניין "זכות השיבה". התנגדות לנסיגה לקווי 67. המשך פיתוח ובינוי בגושי ההתיישבות הגדולים. הסכמה ליוזמה מדינית חדשה על בסיס אזורי. שינויים בסולם העדיפויות במדיניות הכלכלית חברתית. התגייסות לקליטת עולים. מאבק באנטישמיות. מאבק בשחיתות.
שלוש תוצאות בסקר הגדול שפורסם בידיעות אחרונות, מסייעות להשגת ההסכמות של הליכוד ומפלגת העבודה לקווי יסוד משותפים. כוונתי לרוב הישראלים (63%) שלא מאמינים שניתן להשיג שלום קרוב. רוב הישראלים (%75) בטוחים שהקמת מדינה פלשתינית תהפוך אותה לבסיס טילים של החמאס נגדינו. רוב גורף של הישראלים תומך בהוצאה מחוץ לחוק ארגוני שמאל וימין קיצוניים כמו "שוברים שתיקה" ו"בצלם". להב"ה ונוער הגבעות.
