הבעייתיות המובנית בקוד אתי התובע מן האקדמיה להיזהר בהוראה שיש בה צללים פוליטיים היא שאי-אפשר להגדיר הגדרה משכנעת מה פוליטי ומה לא, בוודאי לא בקונטקסט הישראלי. במדינה בה כמעט כל נושא נדון פוליטית, גם מה שאינו פוליטי במהותו נצבע פוליטית. בית ספר, לא אקדמיה, שיורה אבולוציה, ייחשב כחוטא בפוליטיזציה של ההוראה בפי הנציגות הפרלמנטארית של אוכלוסיות הרואות באבולוציה התרסה בדת. בית ספר או ישיבה תיכונית בהם יילמד הרמב"ן הרואה במצוות יישוב הארץ כולה אחת ממצוות תרי"ג עלול להיקרא לתת את הדין על עברה פוליטית על-ידי מי שרואה בארץ ישראל השלימה לא מצווה אלא השקפת עולם פוליטית. וכהנה עוד ועוד. אם בחינוך היסודי והתיכוני כך, אין שיעור לאינטרפרטציה של הוראה כחוטאת לקוד האתי. הגוף הסטודנטיאלי שצריך לקרא למרצה לסדר על שעבר עברה על-פי דיני הקוד האתי הוא פוליטי בהרכבו, ומותר להניח כי תלונות תבאנה ממניעים פוליטיים שיתחזו כתובעים טהרנות פוליטית.
המהומה היא בלתי נמנעת. מרצים ומרצות לא רק יזהרו פן יעלו בחכת המקרטיסטים המצויים בכל עידן ובכל אתר ויבולע להם גם אם יוכרזו כ"נקיים" אלא יעדיפו לעקר את ההוראה מכל מה שעלול להתפרש כחטא. הם יכבשו לא רק את נבואתם אלא את מאגרי הגעת עצמם. אחרים יאמרו אדרבה, נראה לאן מוביל הקוד שלכם ויפרו גם מה שלא היו מפירים אילו השאירו את הדברים לשיפוט ההגינות האישית של כל מורה ומורה או לרוחה של האקדמיה בה בחרו ללמד.
ההערה הזאת היא בתחום הפרקטי, לא העקרוני. אין לי ספק כלל כי אכיפת הקוד אם יושת על האקדמיה יתגלה כתקלה צבורה שתזרע בוקה ומבולקה. אכיפת הקוד תוכח כטעות.
אבל במישור העקרוני אי-אפשר שלא לראות את
עצם הרעיון שממשלה תהייה מעורבת בדרישה ליישום קוד אתי על האקדמיה טעות ערכית. עולם הדעת הוא חופשי. שום אוניברסיטה אינה אוניברסיטה אם אין במוריה מורים חתרנים הקוראים תגר על מוסכמות, מדעיות, חברתיות, פילוסופיות, ועוד. לא רק האוניברסיטה, גם עולם הישיבות אינו סובל מעצם מהותו הטלת קוד אתי מגבוה. נידויים וחרמות היו בכל העולמות הנושנים בהם לא היה עוד תוקף גדול לחופש הדעת. בית הלל ובית שמאי נשאו אלה נשותיהם של אלה מציינת הגמרא, מפני שבאותם ימים היה מצופה ממחלוקת לשם שמים שתידרדר למחלוקת פוליטית עד איסור נישואים של אלה באלה. היהדות ניצלה מפני שאלה ואלה היו לדברי אלוקים חיים.
השמירה על הוראה שאינה עושה את הדעת קרדום לחפירה פוליטית היא מצוות עשה המוטלת על כל מורה ומורה הגון. אם מצווה זאת מוטלת על הממשלה שהיא לעולם פוליטית, נשמטת ערכיותה של המצווה מתחתיה ומכשילה את הפרופסור הנכבד, שנאות בתמימותו, להציע קוד אתי עבור אכיפה לשלטונות. אילו הציע אותה לכל מורה ומורה, היה אולי עושה דבר שאינו צריך, אבל לא היו יכולים להכשילו, עכשיו שהוא הציע אותו לאכיפה לממשלה, לכל ממשלה, לזאת או לאחרת שתירש אותה, הוא עצמו עלול להיראות כמי שחוטא לקוד של עצמו.
