בין מודעות האבל הרבות שגדשו אתמול את העיתון הייתה גם זו שבישרה על מותו של ד"ר פרידריך ריכנשטיין, בסוף השבוע האחרון בתל אביב. לכאורה עוד מודעה אחת בים עצוב של מודעות שכאלה. אלא שרק מעטים, אם בכלל, מודעים, מן הסתם, לעובדה שהדברים הפעם אמורים במודעה ייחודית, באשר ד"ר ריכנשטיין זכה להגיע לגיל המופלג של 112 שנים - ושביום-פטירתו גם נחשב ל,בעל תוחלת החיים הארוכה ביותר במדינה.
אבל, מסתבר, שאריכות הימים איננה דווקא התכונה הבולטת היחידה של ד"ר ריכנשטיין, ועל אחת כמה וכמה גם לא ההישג הגדול של חייו. אלה, מסתבר, היו לכל אורכם גדושי-עשייה בתחומים מגוונים. הוא כיהן כשופט בגרמניה, עד ליום שבו נאסר על יהודים לעסוק במקצוע עריכת-דין, ובשנת 1935 הסיק, כציוני, את המסקנות המתבקשות, ועלה לארץ, כשהוא מקים כאן את הבית ואת המשפחה, שאבדה כמעט כולה בשואה.
מדליית כבוד בארץ הוציא ד"ר ריכנשטיין לאור, במשך שלושים שנה ברציפות, את היומון הישראלי הראשון בשפה הגרמנית,
ישראל היום, שזכה לקהל-קוראים מגוון של עולי-גרמניה ויודעי השפה והתרבות הגרמנית בהיותו מו"ל העיתון, נטל ד"ר ריכנשטיין חלק פעיל בכיסוי המאורעות המשמעותיים לחיי היישוב העברי והישראלי, והיה מהבולטים שבפעילי ארגון יוצאי מרכז-אירופה בארץ.
לפני שבע שנים העניק ראש עיריית תל אביב,
רון חולדאי מדליית-כבוד לד"ר ריכנשטיין על פועלו רב השנים כיקיר העיר. הוא הניח אחריו משפחה ענפה, שעימה נמנית גם בתו, יעל רוזנבלום-ורדי, תבדל"א, אלמנתו של
משה ורדי, לשעבר עורכו המיתולוגי של
ידיעות אחרונות, שנפטר לפני שבועות אחדים, ונכדתו, שרית רוזנבלום, כתבת הבריאות של "ידיעות".
