בעולם הרחב עדיין תוהים על פשרו של הרומן הלוהט שנרקם, כביכול, בין המנהיג הרוסי,
ולדימיר פוטין, לבין נשיאה של ארה"ב,
דונלד טראמפ. על-פי ההיסטוריון והעיתונאי
גד נחשון, מניו-יורק, מושתתת הכימיה שביו שני המנהיגים על מדיניות מכוונת ומחושבת מראש של כדאיות הדדית, בנוסח של "שמור לי ואשמור לך".
הכל החל, למעשה, כאשר ולדימיר פוטין מצא לנחוץ להתערב במסע הבחירות האמריקני לטובת בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא. גד נחשון משוכנע שפוטין חשב על כך לאו-דווקא מתוך אהדה יתרה לטראמפ, אלא בשל רצונו הברור למנוע את בחירתה של
הילרי קלינטון, שנחשבה בעיניו למועמדת מוקצית ובהחלט לא נוחה מבחינת הרוסים..
חושים חדים בהקשר לכך מתייחס גד נחשון לחושיו החדים של ולדימיר פוטין, שהיטיב לזהות את חולשותיו ומגבלותיו הגדולות של דונלד טראצפ כמנהיג פוליטי, ועל-פיהן העדיף, כמובן, מנהיגות שברירית למולו בארה"ב, בראשותו של נשיא שנחשב לא-יוצלח, שממילא לא אמור - על-פי כל התחזיות - להוציא את ימיו כנשיא. לדברי גד נחשון, בחירה שכזו בטראמפ הכושל עשויה לשחק לידי ולדימיר פוטין, לפחות בניהול מדיניות החוץ שלו.
ומאחר שהדברים אמורים בטובה הדדית, בנוסח המקובל של "שמור לי ואשמור לך", הרי שטראמפ ידע בהחלט לגמול בעין יפה ל"מיטיבו" הרוסי -אותו גם הגדיר כ"מנהיג מצויין" - כשדאג להעביר לרשותו סודות-מדינה של ארה"ב ושל בעלות-בריתה, אף שכלפי חוץ הוא מילא בעניין זה במים את פיו.
וזו, מסתבר, בדיוק הסיבה להיחלצותו של טראמפ לעזרת "ידידו", השקוע עכשיו בים של צרות, בעטיו של הקשר שהעז לרקום עם הרוסים. גם פוטין אינו יושב בינתיים על המשפתיים, ועושה את כל שניתן כדי לתרום את תרומתו האישית להצלתו של טראמפ מסכנת ההדחה המאיימת עליו בשל חשיפת הקשר ההדדי ביניהם.
