פנייה לשרת התרבות מירי רגב

אני מסב את תשומת לבך לציטוט משירת יהודה עמיחי - "מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים, לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים בָּאָבִיב". קחי על עצמך כשרת תרבות של כולנו את המשימה החשובה לחיינו כחברה - לפתוח דף חדש ונקי של שיח והידברות בחברה הישראלית. שיח, בו כל אחד יבקש לשכנע את זולתו ולא רק יחתור להתיך וללוש אותו עד דק, עד עפר. תיזמי את שיח הממאן להיות שבויים בנקודת מוצא כוחנית ותוקפנית, ואילו האחר שאינו תמים דעים אתנו הוא בוגד או עוכר ישראל. צודק יהודה עמיחי - "הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים הוּא רֶמוּס וְקָשֶׁה...". דווקא את, שרת התרבות של כולנו, צריכה להיות זו שתכבד מחלוקת. במחלוקת יש אקלים חיוני לצמיחתם של חיי יצירה. דווקא את כשרת תרבות אינך צריכה לאמץ גישה לפיה, מי שמתנגד לדרך רעיונית מסוימת, עושה זאת מפני שאינו רואה את האור, עליך להבין ש"יש בעולם אורות ולא אור, אמונות ודעות ולא אמונה ודעה" (עמוס עוז, "שלום לקנאים", עמ' 62) - וגם תמיד לשנן ש"יש שבעים פנים לתורה". את כולם יש לכבד, לכולם יש להאיר פנים, ולהתווכח תוך יראת כבוד כלפי האחר, והאחר הוא כל מי שחי כאן: יהודי, בן למיעוטים לאומיים או מהגרי עבודה, או פליטים מאפריקה שגנבו גבולות מפאת אימת רעב ומלחמות. כשרת תרבות עליך לצאת מנקודת הנחה, שאסור לתת לשררת מונולוג מילטנטי להשתלט על חיינו ולהביס תבוסה מוחצת אפשרות של דיאלוג פורה. תרבות ישראל במיטבה היא התרבות של שקלא וטריא, של פנים לכאן ולכאן וגם לשם. של "אלה ואלה דברי אלוהים חיים". שרת התרבות, ההיסטוריה תספק לך אוקיינוס של דוגמאות כיצד שררת שלטון התייחסה יחס פוגעני כלפי אנשי רוח, וכיצד ממרחק הזמן אנחנו שופטים את אמיתות החיים של שני הצדדים. קחי לדוגמה את אמת החיים של הבוקר, הנוקד ובולס השקמים מתקוע, שהיה כמעט בודד לחלוטין במערכה נגד שררת השלטון, ולכן נדרש לשמוע את הצו "חוזה לך ברח..." (עמוס ז' י"ב) וכיצד אנחנו מקבלים היום את אמיתותיו שנרמסו בימיו. שרת התרבות, אמצי את גישתו של הסופר עמוס עוז בספרו "שלום לקנאים", כי ישנם בחיינו - "אורות ולא אור, אמונות ודעות ולא אמונה ודעה". עליך לראות נוכחה את תולדות תרבות ישראל של עמך, שהם שלשלת של מחלוקות, שהיו מחלוקות פוריות ונפלאות מאד, אך היו גם מחלוקות יותר מדי מרות, מכוערות ורוויות יצרים. בכוחך כשרת תרבות לסייע, שהמחלוקת רק תיטיב ותפרה, ולא תלך חס וחלילה אל המר, המכוער והרווי יצרים.