הַחְפָּצַת נשים 7 נשים(!) נרצחו לאחרונה. ריבוי הנשים הנרצחות אינו מפתיע. מעֵבר לסיבות הרצח הכלליות - זילוּת החיים, האלימות הגואה והענישה הקלה - אי-אפשר להתעלם מהתפיסה הרכושנית של האישה.
למרבה הצער גם בעידן המודרני של שנות האלפיים, עם כל הכבוד לפמיניזם, נשים ממשיכות להיתפס כרכוש הבעל או הגבר, תפיסה המוכיחה את כישלון התפיסה הפמיניסטית. כל עוד יוּחפץ גוף האישה בפרסומות, ככלי מכירות, במדיה התקשורתית, בסרטים ובתחרויות יופי, כדי לספק את העולם הגברי המצ'ואיסטי - האישה תמשיך להיות רכוש בן הזוג (ובחברה הערבית גם של האח או האב), שחייה תלויים בו. אם תרצו או לא, התפיסה הפטריארכלית על עליונות הגבר עדיין כאן, ועוד זרוֹעה נטוייה לרצוח נשים.
די לעישון העלייה בשיעור העישון אומרת דרשני. איך ייתכן שאחרי כל האמצעים שננקטו לצמצום המגפה - איסור על עישון במרחב הציבורי, מיסוי גבוה, הגבלת הפרסומות ועוד - עישון הסיגריות שוב במגמת עלייה?
האם הסיבה לכך נעוצה באִי מיסויים של סוגי טבק מסוימים, שאותם מרבים לעשן (וּברכות לליצמן על האישור למיסוי האַיכּוֹס כסיגריה לכל דבר)? ואולי הסיבה היא, בהפוך על הפוך, פינות העישון האטרקטיביות, שבהן מותר לעשן, ההופכות לסוג של בילוי חברתי למעשנים? או שמא אין אכיפה מספקת של החוקים להגבלת העישון? וגם אולי הקמפיינים למניעה אינם מוצלחים דיים?
מכל מקום אסור שהמגמה תימשך, כי בבריאות הציבור ובנפשנו הדבר.
תחזירו את אברה כל הכבוד לעיתון 'ידיעות' שלא שוכח את השבוי אברה מגיסטו, ומפעם לפעם מעלה אותו לכותרות ולתודעה הציבורית. הפעם היה זה
מאור זגורי, שהקדיש את טורו ב'7 ימים' בהרחבה לנושא הכאוב.
אני מסכימה מאוד עם גישתו של הכותב, המתבססת על השוואה בין החייל המיתולוגי השבוי,
גלעד שליט, לאברה. למרות ששליט היה חייל, ואילו אברה הוא אזרח, ההשוואה מתבקשת. לא רק בגלל הגיל הזהה, והעובדה שאצל שניהם מדובר בשבי חמאס בעזה, אלא יותר בגלל השוני ביניהם וההתייחסות הציבורית השונה בשתי הפרשות.
אין ספק שאצל שליט ההתגייסות הציבורית הייתה טוטלית והובילה לשחרורו, למרות המחיר הכבד של שחרור אלף מחבלים. המשפחה יצאה מקונכייתה הפרטית והפכה את שליט ל"ילד של כולנו". לעומת זאת, האדישות הציבורית בפרשת מגיסטו ללא ספק מקפלת בתוכה סטיגמות עדתיות, דעות קדומות, ואלמנטים גזעניים וסוציואקונומיים נמוכים. לכן זעקת המשפחה האומללה לא מהדהדת בציבור.
ראוי היה בהחלט שמשפחת שליט תכיר טובה ותתרום למאמץ המשפחתי לשחרורו של אברה, תוך גיוס הציבור ושימוש בכלים שעמדו לרשותה בפרשת בנה השבוי. וּבא לציון גואל.
עניין של תפיסה עם כל הכבוד לנשים נגד אימהוּת, שעלו לאחרונה לכותרות, מדובר במיעוט שולי של נשים שאינן מהוות מדגם מייצג, ובהחלט אינן משקפות את כלל הנשים, וזו תופעה חריגה.
לא סוד הוא שמעֵבר ללחץ חברתי, אימהוּת היא עניין גנטי הטבוע בטבע האישה. ניתן ללמוד זאת בין היתר מהעקרות, שאינן חוסכות כל מאמץ כדי ללדת בכל מחיר. העדר התשוקה האימהית יכול לנבוע מרקע משפחתי פתולוגי או מסיבות אגואיסטיות, כפי שאמרה אחת הנשים שהאימהוּת גזלה ממנה את הקריירה.
אולם מבט על נשים רבות אחרות, במיוחד במגזר החרדי והדתי, מגלה עד כמה ניתן לגדל משפחות ברוכות בכיף, בשילוב קריירה. תשאלו את העיתונאית מלי גרין, אם מאושרת ל-11 ילדים. הכל עניין של תפיסה ופרשנות.
ולקינוח חידה. נחשו מי אמרה את המשפט הבא: "להיות סבתא הוא טייטל מכובד יותר מהתואר נשיאה". הדוברת היא לא אחרת מהגברת הראשונה לשעבר של ארה"ב,
הילרי קלינטון. התשובה ל'טרנד' כבר אמרנו?
