על פניו, לידתו של משבר החשמל בעזה נעוצה בסכסוך הפנימי הניטש, זה מכבר, בין הרשות הפלשתינית לבין החמאס. ישראל, כביכול, היא מחוץ לתמונה, וניתן בשל כך, מן הסתם, להסיק שהיא גם זו שנבנית מן הריב.
אלא שבמציאות הדברים הם שונים בתכלית. עזה כיום היא חבית חומר-נפץ, העלולה להתלקח בכל רגע נתון. מלבד מצוקת החשמל הגדולה שבה היא שרויה - עזה מצויה על סיפה של קריסה. הזעם, התסכול והייאוש ממצבה הקשה, עלולים יום אחד גם לזלוג לעברנו, ולגרור אחריהם עימות צבאי, חסר כל שליטה ומניעה.
אז שלא תהיה אשליה אף לרגע אחד. עזה מהווה כאב-ראש לא קטן למדינת ישראל. למרות החומה והגדר התת-קרקעית - לא ניתן, בשום פנים ואופן, לנתק אותה מאיתנו, ולא אותנו מעזה. אז לטובת האינטרס הישראלי, מן הראוי להודות שהגיע הזמן לחשיבה חדשה, אל מחוץ לקופסה.
להידבר עכשיו, כשאבו מאזן מנתק את הרשות הפלשתינית מעזה, טוב תעשה ישראל אם תשכיל סוף-סוף לתידבר עם החמאס השולט ברצועה בשלטון בלעדי. ניתן לעשות זאת בכל דרך שהיא: בעקיפין, במישרין, או באמצעות מתווכים. המשך הטמנת הראש בחול רק תהווה סכנה אסטרטגית לישראל, ורצוי על כן שהדבר ייעשה לפני סבב צבאי נוסף, שרק ימיט בעקבותיו צרות-צרורות - גם עלינו וגם על העזתים..
בשורה התחתונה אין, כמובן, להתעלם מכך שישראל, במדיניותה הנוקשה כלפי הפלשתינים, נתפסת עדייו בעיני החמאס כזו שאחראית להידרדרות הגדולה שאליה נקלעה רצועת עזה. וגם אם, לכאורה, אין לישראל, ואף לא לחמאס, שום עניין בעימות ביניהם - עלול המצב לצאת משליטה.
