בישראל הדמוקרטית - יותר דמוקרטית מאשר יהודית - הולכת ומתפשטת תופעה חמורה שנושאי הדגל שלה הם מי שחרדים כביכול לאופי הדמוקרטי של המדינה, אבל הם הם האיום האמיתי על דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כל יום שחולף מספק דוגמאות חדשות לנגע המתפשט.
בוועידת "השלום" של
עיתון הארץ השבוע - וישאל הקורא מה להארץ ולארץ או לשלום - הביע שר החינוך את דעתו לפיה שמירת אחדותה של ירושלים חשובה מהסדר מדיני. ניתן להסכים עם
נפתלי בנט, ניתן לחלוק עליו, אבל אין לסתום את פיו, בוודאי לא באכסניה של העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים, שחושבים שהם נאורים, שחושבים שהם סובלניים. במקום להאזין לדברי השר בסבלנות ובסובלנות ואף לחשוב עליהם, הקהל המתלהם במקום שאג שאגות בוז, כאילו היה באצטדיון אם לא למטה מזה, והיו בקרבו גם מי שהניפו את ידיהם במועל יד הזכור לרע מאירופה הגזענית של שנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. רוח הפאשיזם בישראל נושבת דווקא משמאל.
המאפיין העיקרי של השבט שהתכנס סביב מדורת השבט של השמאל היה הגזענות, הוויתור על שלום, "שלום", או הסדר מדיני, ובלבד שיהודים יגורשו מבתיהם בארצם. אחת ממנהיגותיהם הקולניות והצווחניות קוראת לישראל מדינת אפרטהייד, בשעה שבארץ ישראל מאות אלפי יהודים נתונים למרותם של אלוף פיקוד וממשל צבאי, ובשעה שדווקא ערביי יהודה ושומרון כפופים לשלטון שהם בחרו, שלטון מושחת ומחרחר ריב ומדון וטרור, אבל חביב השמאל ומוקד עלייה לרגל של השמאל הקיצוני ואף של מי שמנסים להתחזות לשמאל-מרכז.
קיים בקרבנו ציבור צבוע החרד לחופש האקדמי, אבל החופש הראוי בעיניו הוא "חופש" מוגבל, חופש להטיף נגד "הכיבוש", אבל איסור ללמד כי ארץ ישראל היא ארץ ישראל, שיהודה ושומרון הם יהודה ושומרון ולא "שטחים" או "גדה", ושאנטישמיות היא תופעה מגונה ומסוכנת בכל מקום, כולל בארץ ישראל. זהו "חופש" המוגבל להזמנתם לאקדמיה של מטיפים של דת "השלום" החזירי וארגוני "השלום" החזירי, אבל חלילה לא ארגונים ציוניים.
אותם נאורים בעיני עצמם דוגלים במתן פרס לפוליטיקאית מזמרת וקיצונית, הדוגלת בהחרמת מאות אלפי יהודים רק בגלל היותם יהודים והיותם גרים ביהודה ובשומרון. אותה "נאורה" ו"פתוחה" מנעה מעמית למקצועה,
אריאל זילבר, קבלת פרס, רק בגלל שדעותיו הפוכות משלה. דרישתה התקבלה, דרישה המהווה למעשה סתימת פיות וכפייה דתית של דת "השלום", על ציבור שרוצה שלום אבל מאס ב"שלום" ובשקריו.
דמוקרטורים אחרים רואים במי שאינו מצביע כמותם "עדר בהמות". לפי התנשאותם-אומנותם יש דרך אחת נכונה להצביע - דרך השמאל הקיצוני - וכל מי שהצביע באופן שונה הוא בהמה. דמוקרטיה במירעה, המבוססת על סתימת פיות ושטיפת מוח, שתקשורת מגויסת ("השידור הציבורי") נותנת לה יד בשקיקה ובהתלהבות.
