חיוני קוד אתי באקדמיה

קוד אתי חשוב מפני שהוא מיידע את כולם - את אלה שיודעים, אלה שאינם יודעים והללו שאינם רוצים או מפחדים לדעת - שיש הליך כזה במקומותינו. קוד אתי, בדומה לחוק, שווה את הנייר עליו הוא כתוב, אם יש מי שאוכף אותו ביושר, בהגינות ובתקיפות. קוד אתי מטיל על קבוצות באוכלוסייה, שלהן ייחוד מזוהה היטב, אחריות לנהוג בתחום הייחודי להם בדרך נורמטיבית ברורה ומוסכמת, כשאת דרכי האכיפה הוא מותיר בידי הקבוצה, כל עוד היא מקיימת את ההסכמה הנ"ל. מאידך-גיסא, חוק נגזר מהנחת-יסוד שבני האדם אינם מסוגלים לחיות בצוותא ללא הסדרת השונויות והמחלוקות ביניהם באמצעות כללים מפורטים, מוגדרים היטב ומנגנון אכיפה אפקטיבי של כללים אלה. קוד אתי נחוץ באקדמיה מפני שאין בה מלאכים. הוא הופך חיוני כאשר מתברר שהאקדמיה אינה יוזמת אותו בעצמה, ובלעדיו, לפחות אצל חלק מאלו שנזקקים לשירותיה, שוררת תחושה של התנהלות שיש בה איפה ואיפה או ניצול לרעה של מרות מבחינה אתית. קוד אתי קיים באקדמיות רבות, בחלק לא מבוטל מהן ביוזמתן. אין זהות בין הקודים האתיים הנהוגים ברבות מהמדינות הדמוקרטיות ואין חובת זהות כזו. לקוד אתי בישראל חשיבות מיוחדת, מפני שבלעדיו יוכלו מבקריה ויריביה מבית לבקרה ללא סיבה של ממש; אויביה יוכלו לטעון שהיא מדינה מפגרת ומפלה מפני שאין לה קוד כזה; אויביה יוכלו לנגח אותה במוסדות בינלאומיים, בנימוקים מפוקפקים. העדר קוד אתי מחזק, כביכול, את המבקרים ומוכיח את "צדקתם". קוד אתי הופך נחוץ במיוחד כאשר חסרונו הופך נושא לדיון ציבורי. ככל שהדיון סוער יותר, הנחיצות עוצמתית יותר. קוד אתי, הוא מסמך מנחה לעבודת הביקורת הציבורית - תקשורת, משרדי ממשלה, מבקר מדינה ואפילו בתי-המשפט. באין קוד אתי, הופך "כל ממזר למלך" וממציא קוד אד-הוק לכל מקרה פרטני. בוחר קוד אד-הוק לפי צרכיו. חש חופשי לבקר כל בעל תפקיד וכל מערכת ציבורית במילים קשות וחריפות, מפני שרק הדמיון האישי שלו הוא המדד לאתיקה; ויש גם מי שאינם יודעים מה הם שחים. הקוד האתי הוא מסמך-אב למחקר משווה, הבוחן מציאות מול מודל רצוי - עניין כמעט מקודש במדעי הניהול ובעולם המחקר. קוד אתי אינו מסדיר את היחסים בין אדם לאלוהיו, בין אדם למצפונו ובין אדם למחקריו המדעיים. מול אלוהים יש רק צווים - "עשה" ו"אל תעשה"; מול המצפון - זהו עניין אישי ויפה לו צנעת הפרט; מול המחקר המדעי - החוקר הוא ממילא האלוהים.... קוד אתי מסדיר יחסים בין אדם לחברו! בתחום זה כולנו אמורים להיות שווים והקוד בא לסייע לנו בכך. משום כך, אני מברך את שר החינוך על יוזמתו, את ראש הממשלה על שלא בלם יוזמה זו ואת פרופ' כשר שהסכים ליטול על עצמו, כאיש אקדמיה ומי שהתמחה בנושא, לבצע עבודה מורכבת זו. אין שום צורך בוועדה או במכרז בכדי להכין מסמך שנכתב בהתנדבות, שמיועד לשמש מצע לדיון ציבורי שבסופו יחליטו הגורמים המוסמכים במדינה, בהחלטה או בחוק, להנהיג באקדמיה הישראלית, בדומה לארגונים אוטונומיים רבים אחרים. פרופ' אמריטוס לפילוסופיה, בעל ניסיון רלוונטי, הוא בהחלט דמות ראויה להכנת מסמך כזה. יש הסבורים, כמעשה של השתלחות וניגוח, שבכך ששר החינוך, יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, גילה יוזמה והטיל משימה זו על אדם מתאים - אין די. לדידם, צריך להבטיח שאת העבודה הבסיסית יכין צוות ושיכלול לפחות אישה אחת כאתנן לתקינות הפוליטית המגדרית. צוות שיבטיח מראש, שכל אלה שמפירים ברציפות ובמשך שנים את הקודים החוקיים, האתיים והנורמטיביים של מוסר אלמנטרי בין אזרח למדינתו, לא יפגעו חלילה מהיוזמה. הצוות יהיה איכותי כמו לבושן של רוב שחקניות הוליווד בטקסי האוסקר - שני פסי בד צרים במקומות הלא נכונים. חשוב שיהיה דומה באופיו למשפט "המונומנטלי" של הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, אהרן ברק - "הכל שפיט", דהיינו: החתול ישמור תמיד וללא שום גבולות ומגבלות על החלב הציבורי. דומה שהאקדמיה למדה משהו מבית המשפט העליון שלנו: האקדמיה היא חלק ממדינת-ישראל, כל עוד מדינת-ישראל עושה מה שהאקדמיה מצווה עליה... לא עוד! בוודאי שישנן קבוצות "נבחרות" באקדמיה שאנשיהן יודעים מהי אתיקה נכונה ומסוגלים לאזן בין פוליטיקה למחקר אקדמי ולהימנע מניצול לרעה של יחסי מרות גם ללא הנחיות כתובות. אולם, עם קוד אתי גם כל הציבור ידע זאת ולא ניתן יהיה לעבוד עליו בעיניים בשם החופש האקדמי. המחיר שהחברה נתבעת לשלם עבור הרחבת והעמקת ידע זה, הוא צמצום בהפקרות של קבוצות אליטיסטיות חריגות; זה מחיר נסבל בהחלט.