שבועת פרחי הרפואה

החודש נכחתי בשני טקסים להענקת תארי דוקטור לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון. בשיאו של הטקס נשבעו פרחי הרפואה את שבועת הרופאים ובסיומו, לצד תעודת הדוקטורט, הוענק לבוגרים ספרי: הרהורים על ספרות ורפואה - דילמות ביחסי רופא-חולה. טקס ההשבעה הראשון של בוגרי רפואה התקיים כנראה במונפלייה, צרפת, בשנת 1181 וכיום נוהג זה מתקיים ברוב בתי הספר לרפואה בארצות הברית ובמדינות אירופה. מקורה של שבועת הרופאים היא שבועת היפוקרטס שנוסחה בסביבות שנת 460 לפני הספירה על ידו, ויש הסוברים שנוסחה על-ידי תלמידיו. בתקופה העתיקה, שבה לא הוסדרה עבודת הרופא על-ידי המערכת המשפטית, הייתה השבועה הקוד הראשון והידוע המסדיר את הממד האתי של עבודת הרופא - מקור התוקף של כללי ההתנהגות המוסרית של הרופא, המצפון המוסרי והמחויבות הדתית שלו. למרות הפנייה לאלים הכלולה בשבועה היפוקרטס מדגיש את אחריותו של הרופא ודוחה את הטיפול במחלה על-ידי כוחות על טבעיים או פנייה לקדושים. השבועה משקפת את התביעה לנאמנות הרופא למקצועו הרפואי עצמו, להעברתו לדורות הבאים ולשימורו. מעל הכל עומדת מחויבותו של הרופא לא רק לחוליו כי אם לעצם המקצוע או לאומנות, שיש בה מן הקדושה. בעיקריה בולטת הנאמנות למורה שמלמד את אומנות הרפואה וכאשר האומנות עוברת מאב לבן אין מקום לתשלום עבור הוראתה. העיסוק ברפואה דומה לכהונה דתית, המחייבת עיסוק במלאכת קודש וחיים טהורים. שכרה של מלאכת קודש זו יכול להיות רק הנאה וכבוד ולא רווח חומרי. ביהדות, בתקופת התנ"ך, הכוח לרפא היה בידי האלוהים והרופא נחשב לשליחו. בתקופת המשנה והתלמוד, כמו גם בארצות האיסלאם, בתקופת הרמב"ם ואבן סינא היה הרופא איש אשכולות שעסק במדע ובפילוסופיה. עקרי שבועת היפוקרטס הלכו והתרחקו מצרכי המציאות ושבועות הרופאים המקובלות כיום, למרות שאמצו עיקרים מסוימים ממנה, התרחקו כליל מאמונות דתיות והן מתבססות על ידע מבוקר. בארץ, כידוע, פרחי הרפואה נשבעים את שבועת הרופא שחיבר ב-1952 פרופ' ליפמן היילפרין, ממייסדי המחלקה הנוירולוגית בבית החולים הדסה בירושלים.

וזו נוסח השבועה:

פרחי הרופא אתם ניצבים היום כולכם לפני מוריכם בדרכי הרפואה וחוקותיה לעברכם בברית הרפואה למען תקיימו את תורתה בכל מאודכם בשום שכל וביושר לבב ולמען קום דור רופאים דרוכי מעש ואמוני יעוד לעזרת האדם הדווי. וזאת הברית אשר אנוכי כורת אתכם היום לאמור: · על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה. · ושמרתם עד מאוד חיי האדם מרחם אמו והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים. · ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה אם גר אם נכרי ואם אזרח אם נקלה ואם נכבד. · והשכלתם להבין לנפש החולה לשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש. · אל תמהרו להוציא משפט ושקלתם את עצתכם במאזני החכמה הצרופה הכור הניסיון. · שמרו אמונים לאדם שהאמין בכם אל תגלו סודו ואל תלכו רכיל. · יחכם לבכם גם לבריאות הרבים להעלות ארוכה למדווי העם. · תנו כבוד ויקר לרבותיכם שנחלצו להנחותכם במעגלי הרפואה. · תרבו חכמה ואל תרפו כי היא חייכם וממנה תוצאות חיים. · היזהרו בכבוד חבריכם כי בכבודם הם תכובדו גם אתם. גם שבועה זו, לדעתי צריכה להיות מותאמת למציאות חיינו. ככל קוד אתי מודרני ובכלל זה גם שבועת הרופאים צריך להדגיש את זכויות הפרט: את זכותו של החולה לדעת, את זכותו לסרב לקבל טיפול ואת זכותו לתבוע שלא יעשה שימוש בגופו אלא בהסכמתו המודעת והמפורשת. במקום הדגם הפטרנליסטי של רופא הדואג לחוליו, שבא לידי ביטוי בשבועה זו, צריך להדגיש את הדגם של יחסי חולה-רופא שיש בהם סימטריה והדדיות רבות יותר תוך בחירת שביל הביניים בין השיפוט הרפואי של הרופא המקצועי מחד לבין האוטונומיה של החולה מאידך.

כמה מילים לזכרו של פרופ' ליפמן היילפרין

פרופ' ליפמן היילפרין (1969-1902), נולד בביאלסטוק שבפולין, היה רופא, מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים "הדסה", מחבר שבועת הרופא העברי, חתן פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת תשי"ג. הוא למד רפואה בקניגסברג. את התמחותו עשה בבית החולים למחלות רוח ועצבים באוניברסיטה, במכון לפיזיולוגיה של האוניברסיטה, במחלקה הנויורולוגית בבית החולים בברלין ובמכון לאנטומיה של המוח בציריך. בהיותו רופא צעיר בגרמניה, ובמסגרת מחקר על מחלת הפרקינסון, נטל תרופה בשם הרמין וחווה בעצמו את תופעות הלוואי הקשות שלה. את תוצאות מחקריו פרסם בכתב עת רפואי חשוב. לימים היה למייסד המחלקה הנוירולוגית בבית החולים האוניברסיטאי "הדסה" ולדיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. פרופ' היילפרין חיבר ב-1952 את "שבועת הרופא העברי", השבועה שמשמשת את כל בוגרי הפקולטות לרפואה בארץ. עגנון הכירו היטב. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. בארץ עסק בחקר תחום הנוירולוגיה, ובשנת 1935 ייסד את החברה הנוירולוגית-פסיכיאטרית בארץ ישראל. בשנת 1936 ערך מפקד אוכלוסין לצורך מציאת מתאם בין מאפייני האוכלוסייה ושכיחות מחלות הנפש שבה. בשנת 1938 נקרא לבית החולים "הדסה" בירושלים לצורך ניהול המרפאה למחלות עצבים ורוח. היילפרין נמנה בין מייסדי המחלקה הנוירולוגית בבית החולים ועמד בראשה בשנים 1968-1941. משנת 1949 שימש גם מנהל רפואי של בית החולים הפסיכיאטרי "עזרת נשים". מחקריו הקיפו את מכלול תחומי העיסוק הקשורים בנוירולוגיה, והוא היה ממקימי המעבדות הראשונות בארץ לפסיכופיזיולוגיה, נויורלוגיה ניסויית ואלקטרואנצפלוגרפיה. בשנת 1950 השתתף היילפרין בקונגרס הבינלאומי הראשון לפסיכיאטריה שנערך בצרפת. בשנת 1953 נבחר לנשיאות הקונגרס הבינלאומי לנוירולוגיה קלינית ובשנת 1957 לנשיאות הקונגרס הבינלאומי הראשון למדעי הנוירולוגיה. בישראל שימש משנת 1954 יו"ר הוועדה הפסיכיאטרית המייעצת למשרד הבריאות, ומשנת 1955 עמד בראשות החברה הפסיכיאטרית בישראל. בשנת תשי"ג זכה היילפרין בפרס ישראל למדעי הרפואה על ספרו: התסמונת של האינדוקציה הסנסומוטורית בהפרעות שיווי המשקל (1951).