פתאום הטלפון שלי שתק. זה כבר כמה שבועות שאני מקבל שיחות ומסרונים שונים. אני לא יודע מי התיר למתמודדים המדוברים להשתמש במספר הטלפון שלי, אבל כנראה שהדרך לכס היושב-ראש רצופה בהמון שימוש במספר שלי. גם לא ידעתי עד כמה הבחירות האלו באמת חשובות למישהו. בכל זאת, הרי מדובר בבחירת להסתדרות. למי זה באמת חשוב? שלטי חוצות ענקיים בישרו לי שאנחנו מתקרבים לתקופת בחירות שסוחפת לתוכה המון כוח כסף ובעיקר תפקידים. "ידע כל פועל בישראל שבתלוש המשכורת שלו ישנה שורה שנקראת "הפרשה לארגון" (או להסתדרות)".
קח לך מאה שקלים לחודש בממוצע, כפול שנים עשר חודשי עבודה כפול מאה אלף עובדים, והנה לכם מוסדות שצריך לקיים, תפקידים שצריך לסדר, ובניינים שלמים שמישהו צריך פעם לבקר בהם. במשך כמה שבועות הציעו לי המסרונים להקשיב לקולה של המתמודדת שלא השקיעה שקל בפרסום אבל מפרסמת את זה מספיק חזק שהיא לא מפרסמת. על המועמד שפתאום לאחר כמה שנות כהונה, התחיל לסגור הסכמים על ימין ועל שמאל. ואז אני מדבר עם העובדים שכביכול עשו להם את ההסכמים ואני מגלה שההסכם הוא לא בדיוק הסכם. נו, איך לומר את זה.
במדינה כמו שלנו, הסכם הוא משהו שנולד כדי שיהיו בו כמה שיותר אותיות קטנות, ומתחתיהן אותיות קטנות עוד יותר. יום הבחירות שנפל בדיוק ביום מילואים שלי היה עמוס. זכיתי לקבל שיחות טלפון (מוקלטות אמנם) משלל אנשים מוכרים שביום יום לא זכיתי שיתקשרו אליי.
אריה דרעי,
שלי יחימוביץ',
אבי ניסנקורן, ועוד אנשים חשובים שביום יום לא מוצאים זמן להתקשר אליי.
את הקלפי מסתבר טרחו למקם במקום שאי-אפשר למצוא אותה. את הקלפי שליד מקום העבודה שלי למשל, מיקמו מאחורי תחנת הדלק, כאילו מדובר בבחירות אפילות או במעשים אסורים. או שאולי בזה מדובר? שאלתי את המנקה אצלנו אם גם היא מגיע לבחור, אבל היא אמרה לי שהיא לא חברת ההסתדרות. כלומר כל המועמדים דואגים לה ולשאר עובדי הקבלן, אבל היא לא יכולה לבחור. יושב-ראש הוועד שלי מצא זמן לאחל לי מזל טוב ליום ההולדת שלי, שאמנם חל בעוד חודשיים, אבל מי סופר? הוא אפילו שאל אם חסר לי משהו, והפטיר משהו על כך שהגיע הזמן שיהיה לנו מזגן בבית הכנסת בבניין. חשבתי לפרט בפניו את הרשימה הארוכה שרשומה אצלי על הקיר, אבל הוא טען שיש לו עוד הרבה פגישות במהלך יום הבחירות, וסיכם איתי שאולי כדאי שניפגש לאחר הבחירות. כמובן רק לאחר שאבחר במועמד שלו לראשות ההסתדרות.
קצת אוויר כשהגעתי לקלפי הייתי כבר די נרגש. זה היה מיד לאחר שיחת הטלפון (המוקלטת) מדרעי שביקש את עזרתי האישית (אז, עדיין לא עודכנתי לגבי החקירות העתידיות שלו) למען חיזוק כוחו של הפועל בישראל. אנשים, שהם פעילי המועמדים המתינו לי עם דגלים וחולצות תואמות במרחק המותר לפי חוק מאזור הקלפי, ולרגע קט הרגשתי איך זה פתאום להרגיש שיש לך הרבה חברים. חיוכים מכל כיוון והמון חיבה מתורגמת ל"נשמה" כפרה" "עיניים שלי" "גרביים שלי", כך שהייתי חייב לבקש מהם שימתינו עם זה קצת. הייתי צריך קצת אוויר מהחיבוקים שלהם. עד אחרי שאצא מהקלפי, ואז נוכל להמשיך עם החיבוקים והנשיקות. נכנסתי, בחרתי ויצאתי. הכנתי את עצמי למגננה של התקפת נשיקות וחיבוקים חוזרת אבל משום מה, אף אחד כבר לא ניגש אליי. גם ההיא שהבטיחה לי כריך שחולק לפעילים כבר לא חזרה, ואפילו טרופית לא נתנו לי. המסרונים כבר פסקו מלזרום, ואף אחד כבר לא התקשר אליי כדי לשאול את דעתי על ההסתדרות, על נעמ"ת ועל נעמה הבת שלי.
כבר שבועיים לאחר הבחירות, ואף מועמד לא חשב אפילו לעדכן אותי אם הם זכו או לא. לא היה לי מושג, כי הבחירות לא הוכרעו ביום אחד ולקח כמה ימים עד שהחליטו. אף אחד מהמועמדים, לפחות לא זה שניצח לא חשב להודות לי אישית אפילו לא בשיחה מוקלטת, על כל מה שעשיתי בשבילו. ופתאום הרגשתי קצת בודד. איש לא מתקשר, איש לא שולח הודעות ויושב-ראש הוועד לא חזר מאז שהבטיח. תחושת ההחמצה עברה לה במהירות. כי הרי בעוד פחות משנה וחצי אנחנו מגיעים לבחירות המקומיות. ושוב אנשים יבקשו לשמוע את דעתי, יבקשו לדעת מה כואב לי ומה מציק לי. ישלחו לי הודעות ויתקשרו אליי.
אני אוזמן לחוגי בית. אגב, מי אחראי למונח הזה חוג בית? זה מוגדר גם כחוג מחוגי המתנ"ס? והאם יש חופשות לחוגי בית כמו לשאר חוגי המתנ"ס- כלומר בדיוק בזמן שהכי צריך אותם בחופשות בית הספר הם גם יוצאים לחופש? האם ההרשמה לחוגי בית כמו חוגי המתנ"ס כרוכה בהמון תורים, דחיפות ועמדת תשלום אחת? ושוב יהיו לי חברים. אנשים שאוהבים אותי ודואגים לי. אנשים ששום דבר לא מעניין אותם אלא רק המצב שלי.
כמה טוב שיש בחירות. אבל למה לא כל שנה?
