הסיפור של קלקיליה, הוא סיפור על הקרחון הידוע ששני שלישים ממנו מתחת לפני המים אבל במעט שנותר ממנו מעל פני המים, הוא "הצליח" להשמיד אונית ענק כטיטאניק.
קלקיליה חזרה עכשיו למודעות של כולנו בעקבות מחלוקת קשה שנתגלעה בישיבות הממשלה והקבינט. על-פי ידיעות שהגיעו לתקשורת, אישר הקבינט, בדיון חפוז, בהבל פה של הודעת רה"מ, הליך מקוצר, בהחלט לא ראוי לחשיבות העניין, בניית 14,000 יחידות דיור בעיר הערבית הגדולה, המצויה בשטח C, לראשונה מזה חמישים שנה. כלומר יישובם של עוד כ-50,000 פלשתינים, לפחות, בנקודת מפתח זו של מדינת פלשתין העתידית...
לכאורה יגידו הקוראים, נו אז אישרה, הרי צריך לתת להם 'משהו'... ובכן אם ה'משהו' הזה הוא בניית עיר גדולה, על פתחו המזרחי של השרון, על מפתנו של כביש 6, אסור היה לתת להם ובמיוחד לא על מגש של כסף, כפי שעשתה עכשיו הממשלה.
כבר ערב המלחמה ב-1967 התברר כי קלקיליה, בשל מיקומה האסטרטגי המיוחד, מהווה את אחת הבעיות המרכזיות של צה"ל. רביעיית מטוסי הנטר ירדניים תקפה את מפעל אלבר בסמוך לצומת רעננה ואת שדה התעופה סירקין. מטוס תובלה ישראלי הועלה באש. חיילים נפגעו. אולם ההפתעה הגדולה מכל הייתה כאשר הירדנים הפעילו שני תותחי לונג טום שפגזיהם חצו בקלות את המרחב האווירי הדקיק, מקלקיליה, לתל אביב(!), פגעו בכיכר מסריק, גרמו שם למותה של אישה והסבו נזק לבניינים הסמוכים. בעקבות הירי הועברה הודעה לירדנים: אם ההפגזה על תל אביב לא תופסק, תופצץ גם רבת עמון. אלא שצה"ל נאלץ להמשיך בתקיפות מהאוויר על אזור קלקיליה וטולכרם, ובגזרה הצפופה הזו נמשכו חילופי אש כל הלילה. חמישה מחיילי החטיבה נהרגו, כולל הסמח"ט סא"ל יעקב כפרי שנפל ליד קיבוץ בחן.
לא ייפלא לכן שעם כיבושה, ימים אחדים אחרי מלחמת ששת הימים, נגזר דינה של העיר הסוררת, להיהרס. בישראל הובן כי עכשיו נוצרה, סופסוף, ההזדמנות להרחיב את שוליה הצרים (13 קילומטרים שבין העיר לים התיכון) של המדינה. ואכן הצבא החל במלאכה והחריב חלק ניכר מבתי העיר. תושביה גורשו מזרחה.
אלא שהלא יאומן קרה, מהר. נכבדים ערבים הלכו ללשכתו של משה דיין ובדמעות שליש ביקשו רחמים על עירם. שר הביטחון הורה לעצור את ההרס, ואף לבנות את העיר מחדש(!)... התושבים הוחזרו, העיר שוקמה בעלות אדירה.
קלקיליה כקן צרעות מסתבר כי בניגוד לאשליות המתוקות שעוררו פרנסי העיר דאז אצל משה דיין, קלקיליה הייתה, במרוצת השנים, לקן צרעות. מוקד של תעשיית נשק וטרור. מחרטות לייצור רובים ומרגמות נתפסות ומוחרמות חדשים לבקרים. מבצעי טרור שיצאו מהעיר ומהכפר עזון הקרוב, העסיקו ומעסיקים את גורמי הביטחון כל הזמן. פעילות זו מתרחשת מטרים ספורים, כאמור, מכביש 6, שלו חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה...
ימים ספורים לפני ביקור טראמפ, הודיעה ישראל לאמריקנים כי היא מפשירה את התנגדותה לבניית עיר ערבית שנייה, אחרי רוואבי, הפעם בין ג'נין לטול-כרם. הבנייה הזו תחנוק את היישוב היהודי צופים, הגובל בקלקיליה. היא תגרע עוד יותר את מה שנותר ליהודים. בערוץ 7 (16.6.17) דווח על עוד עשרות אלפי דירות שאושרו באזור C, אף זאת יום לפני ביקור טראמפ. נאמר שם כי האישורים הוסתרו מעיני הציבור "כדי להימנע מלחצים מצד המתנחלים".
מסתבר שבהתייחסות כלפי קלקיליה מתגלמות כל הרעות בדפוסי ההתנהלות כלפי הפלשתינים, שישראל אימצה לעצמה בתחום הצבאי והמדיני. כל זה קורה עוד בטרם קיבלה ישראל דבר בתמורה. סליחה. הפלשתינים נתנו גם נתנו תמורה הגונה: העצמת מלחמת החרם שלהם כנגד ישראל בכל מוסד אפשרי, החל באו"ם ובמוסדותיו במיוחד באונסקו, התנכרות גסה, להיסטוריה היהודית בהר-הבית ובכותל המערבי. החלטות עויינות לישראל בפרלמנטים באירופה, והחמור מכל: מלחמת השוחטים/סכינאים ברחובות ירושלים. פרי ההסתה המתמשכת של אבו-מאזן. זו התמורה על הנאיביות והתמימות של ישראל, כולל קלקיליה.
על ממשלת ישראל להשליך לפח הזבל של מערכת היחסים הבלתי מאוזנת עם הפלשתינים, הצעות ורעיונות לצמצם את ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון. עליה לגרום לכך, שכל כניסה לאולם הדיונים העתידי, תהיה נקייה מכל ויתור שבטרם זמנו לפלשתינים, ומכל ויתור בטרם יסירו אלה את הווטו שלהם מבנייה באיו"ש. דבר שהם נמנעו בקפדנות מלבצע, למרות פרסומים מגמתיים מקריית הממשלה בירושלים.
