האם ישראל יכולה/חייבת להדוף לחץ אמריקני להאטת הבנייה ביו"ש?
מ-1948 לחץ הוא חלק בלתי-נפרד מיחסי ישראל-ארה"ב, המבוסס על אי-הבנת המזה"ת, ונכשל בקידום השלום. הסכמי השלום עם מצרים וירדן הם תוצאה של יוזמה ישראלית ולא לחץ אמריקני, המחייב את הערבים לאגוף את ארה"ב מהצד המקסימליסטי, ולכן מקשה על תהליך השלום.
מאזן יחסי ישראל-ארה"ב מאז 1948 מבהיר שלחץ אמריקני דומה למהמורות באוטוסטרדה של
שתוף-פעולה, ביטחוני ואזרחי, המשגשג מעבר לציפיות. לחץ נשיאותי-אמריקני מנוגד לעמדת רוב הציבור האמריקני ונבחריו בבית הנבחרים ובסנאט, אך משקף את עמדת מחלקת המדינה
השוגה בשיטתיות.
ב-1948 היא התנגדה להקמת המדינה בטענה שתהייה בעלת-ברית של הגוש הקומוניסטי ותושמד על-ידי הערבים. ב-1979 בגדה בשאח הפרסי הפרו-אמריקני ותמכה באייתולות האנטי-אמריקניות. ב-1990 התייחסה ל
סדאם חוסיין כבעל-ברית פוטנציאלי והעניקה "אור-ירוק" לפלישתו לכווית. ב-1994 ראתה בערפאת מדינאי הראוי לפרס נובל לשלום. ב-2011 הגדירה את ה"צונאמי הערבי" כ"אביב ערבי" ומסדרון לדמוקרטיה. ב-2011 נטשה את מובארק הפרו-אמריקני ותמכה ב"אחים המוסלמים" האנטי-אמריקנים, ומ-2014 מסתייגת מהגנרל סיסי הפרו-אמריקני.
אילו נכנע בן-גוריון ללחץ אמריקני ב-1948-49, לא הייתה קמה המדינה, וירושלים המערבית ו"שטחים כבושים" בנגב ובגליל לא היו בריבונות ישראל. אילו נכנע אשכול ללחץ אמריקני ב-1967, לא הייתה מלחמת-מנע נגד מצרים, סוריה וירדן ששאפו לחסל את ישראל, כצעד להשתלטות מצרים על העולם הערבי, והפלת משטרים פרו-אמריקנים במפרץ הפרסי. אילו נכנע בגין ללחץ אמריקני ב-1981, לא היה משמיד את הכור הגרעיני בעירק, וחושף את ארה"ב לעימות גרעיני מול צדאם חוסיין ב-1990. אילו נכנע שמיר ללחץ אמריקני ונסוג מרכסי יו"ש, היה הופך את ישראל לנטל על ארה"ב, במקום נכס אסטרטגי המסייע לארה"ב במאבק באירן ובטרור האיסלאמי ובחיזוק משטרים ערביים פרו-אמריקנים, וחוסך לארה"ב מיליארדי דולרים שהיו כרוכים בצורך לתגבר את כוחה הצבאי במזה"ת. אילו נכנע אולמרט ללחץ אמריקני ב-2007, לא היה משמיד את הכור הגרעיני הסורי ומונע יכולת גרעינית מאסד או מדאעש. אילו נכנע נתניהו ללחץ אמריקני להקמת מדינה פלשתינית, היה תורם למפולת אנטי-אמריקנית: מגדיעת הזרוע האסטרטגית הישראלית, הפלת המשטר ההאשמי בירדן ומשטרים פרו-אמריקנים במפרץ הפרסי, ועד שדרוג מעמד אירן, רוסיה וסין.
לחץ אמריקני מהווה מבחן מנהיגות לראשי ממשלות ישראל, שמשימתם להדוף - ולא להימנע מ-לחץ אמריקני, תוך דבקות ביעדים רעיוניים ואסטרטגים. מנהיג לא מקריב ביטחון לאומי ארוך-טווח על מזבח נוחיות קצרת-טווח. מנהיג יודע שעמידה בלחץ מכרסמת בפופולריות, אך משדרגת הערכה. הדיפת לחץ משדרגת תדמית הרתעה וחיוניות אסטרטגית בעיני ארה"ב.
בתום פגישה בין ראש הממשלה שמיר לבין מנהיגי הרוב והמיעוט בסנאט האמריקני, ג'ורג' מיטצ'ל ובוב דול, אמר דול לשמיר: "אנחנו מאוד מעריכים אותך, למרות חילוקי הדעות החריפים בינינו, כי אתה קשוח!"
האם הנשיא טראמפ ילמד מלקחי העבר וימנע מלחץ על ישראל? האם ראש הממשלה נתניהו יאמץ את מורשת ראשי הממשלה שהדפו לחץ אמריקני, ולכן שדרגו את בטחונה הלאומי של ישראל ושתוף הפעולה עם ארה"ב?
