ברנע מכזב בניסיון לסייע בשחרור אולמרט

נחום ברנע, המוגדר כבכיר העיתונאים בידיעות אחרונות, חוזר לסורו. אחרי שפעל במשך שנים רבות, וכשל, במאמץ לטייח ולמרק חטאיו ופשעיו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הוא פועל, ממש בימים אלה, כדי להשפיע, שלא כדין, על הציבור בכלל ועל ועדת השחרורים בפרט. מטרתו של ברנע היא לדחוף להחלטה לנכות שליש מעונשו של אולמרט. על זכותו של ברנע לקרוא למתן הקלות לאולמרט, אין חולק. גם את מחויבותו האישית והמופקרת כלפי אולמרט ניתן להבין, אך לא לקבל, שהרי ברנע קיבל את פרס ישראל מידיו ותוך מעורבותו האישית של אולמרט, כשזה כיהן כראש הממשלה. גם אין חולק על זכותו של ברנע להגג ולפרסם אפילו טיעונים טיפשיים או מגוחכים בזכותו של אולמרט. אך במקביל, לא יכולה להיות מחלוקת: אין להשלים עם פרסום עובדות בדויות ומגמתיות, קל וחומר כאשר ברנע עושה זאת ביודעין, בעיתון נפוץ, כדי להשיג את מטרתו. במדורו בגליון יום שישי (ידיעות אחרונות, 23.06.17) פרסם ברנע מאמר ארוך שבו קרא לשחרור אולמרט. ובניסיון להשפיע שלא-כדין למתן שחרור מוקדם לאולמרט, יצר ברנע מצג שווא ביחס לתקופת כליאתו של הרב יאשיהו פינטו. ברנע כתב את הדברים הכוזבים שלהלן (ציטוט):

• באפריל 2015 ניצן חתם עם פינטו על עסקת טיעון ששלחה אותו לרצות שנה אחת בלבד בכלא. העונש הקל עורר ביקורת לא מבוטלת בציבור, אבל ניצן התעקש: בעזרת הראיות שפינטו יביא, הוא ירשיע שורה של בכירים, ובראשם ניצב מנשה ארביב, מפקד יחידה 433. העסקה המשתלמת, העסקה המצוינת, העסקה היא הישג אדיר, לו אישית ולפרקליטות.
  את הסחורה פינטו לא סיפק. לאחר שהות קצרה בכלא הוא השתחרר בנימוקי בריאות, כשאשתו והוא מתכחשים להודאה שלו באשמה, והותיר את ניצן מאחוריו, בעמדת הפראייר.

ברנע מכזב, כדרכו, במצח נחושה. נציג להלן כמה מכזביו:

1) הרב פינטו התחייב למסור את כל המידע הידוע לו בעניינו של ארביב. הרב פעל כפי שפעל, לאחר שארביב "קפץ" בלא שנקרא לכך (מטעמיו הוא, וכדי להרחיק ממנו רינונים שהחלו לעלות) ומסר בדותות בעדותו, כאילו הוצעו לו טובות הנאה והוא, איש ישר דרך שכמותו, סירב לקבלן. בזכות עדותו של הרב פינטו ונוכח עדותם של כמה גורמים נוספים מאנשיו של הרב פינטו, ובברכתו, נאלץ ארביב להתפטר מתפקידו כראש להב 433. והוגש נגדו כתב אישום, התלוי ועומד בימים אלה, בגין קבלת טובות הנאה; 2) הרב פינטו מסר בחקירתו במשטרה מידע רב גם על מעשיו ומעלליו של תנ"צ אפרים ברכה, אך פרקליט המדינה, שי ניצן, והיועמ"ש דאז, יהודה וינשטיין, גוננו ממש בגופם על ברכה, וניסו לסכל חקירתו על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים. ברכה, שעמד בראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, התאבד לפני עלות השחר של יום ראשון, שנקבע על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים כ"יום הפרוץ" - מעבר לחקירה גלויה נגדו, וחקירתו באזהרה, כחשוד. אפילו רעייתו של ברכה המנוח אישרה, בראיון טלוויזיוני שנערך עימה, כי ברכה מסר לה ביום שבת (שקדם להתאבדות) כי הוא קיבל הדלפה שעומדים לבוא ביום ראשון ממח"ש ולעוצרו; 3) בית המשפט גזר על הרב פינטו שנת מאסר בפועל. הרב פינטו ערער על חומרת גזר הדין, ביקש הקלה של כמה חודשים לפחות נוכח מצבו הרפואי והמשפחתי, ונדחה על-ידי בית המשפט העליון; כמו-כן הוא הגיש כמה בקשות לוועדת השחרורים, הן לשחרור מוקדם והן לניכוי שליש מעונשו. ועדת השחרורים אישרה בסופו של תהליך ממוקד ניכוי שליש, בשל התנהגות טובה ונוכח מצבו הרפואי, אך הפרקליטות הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור, שהתקבל, ובקשתו של הרב פינטו לבטל את רוע הגזירה נדחתה בבית המשפט העליון. התוצאה: הרב פינטו לא שוחרר. בשורה התחתונה: בניגוד לכזביו של ברנע, עונשו של הרב פינטו לא קוצר ולו ביום אחד, וזאת על-אף מצבו הרפואי הקשה, ולמרות שמצבו הרפואי החמיר בכלא.

ברנע כיזב בכוונת מכוון. אין מדובר בפרט זניח - המידע על דחיית בקשותיו של הרב פינטו לשחרור מוקדם התפרסם עשרות אם לא מאות פעמים בכלי התקשורת, כמו גם תוצאות עדותו - אלא בפרסום שיקרי וזדוני שנועד לאותת לפרקליטות, לוועדת השחרורים ומאוחר יותר גם לבית המשפט: "סידרתם" שחרור מוקדם לרב פינטו, בנימוקי בריאות, ולכן נכון וכדאי וטוב הדבר להקל בעונשו של אולמרט ולנכות שליש מגזר דינו.