איפה שבועת הרופאים? לא סוד הוא שפעילוּת פוליטית מוּנעת משיקולי אגו מובהקים, במסווה, איך לא, של שליחות ציבורית. התופעה, שכמעט הפכה לשקר לבן, חוצה מפלגות ומחנות (והקלטות מחדר הדיונים של
מיקי זוהר, מהליכוד, ו
איתן כבל מהעבודה, שֶמַּה שמעניין אותם זה את עצמם - כמשל).
אולם כשמדובר במלחמות אגו של רופאים, הדבר כבר גובל בפיקוח נפש. אז נכון, כמה לא מפתיע, שכל הצדדים בסכסוך במחלקה ההמטולוגית בהדסה מציגים אותו אך ורק מתוך דאגה עמוקה לציבור החולים, אך העוּבדות מצביעות אחרת.
ברור לכל, שהן רופאי המחלקה שהתפטרו, שמסרבים לחזור להדסה, ומבקשים לפתוח מחלקה ב'שערי צדק', והן מנכ"ל הדסה, פרופ'
זאב רוטשטיין, פועלים מתוך מאבק כוח אישי, מאבק של
כבוד, שסופו מי ישורנו. והקורבן האמיתי, שחייו בסכנה, הוא לא אחר מהחולים (ומשפחותיהם), המשמשים כדור משחק בידי הצדדים. איפה שבועת הרופאים?
שבירת טאבו דומה שהפסקת החשמל לעזה עֶרכה בראש ובראשונה הוא בשבירת הטאבו שהיה קיים משנת 67 - חשמל זורם מישראל לעזה בלי הפסקה. בכל פעם שדוּבר על עצירת החשמל כאִיום ביטחוני וכענישה מאתגרת להפסקת הירי כלפי ישראל, או השבת שבויים, הרעיון שב וירד מסדר היום.
אז כל הכבוד לישראל המפוכחת, שלראשונה עשתה היסטוריה וצמצמה את הזרם לרצועה. והפעם לא כענישה אלא משום העיקרון המסחרי הצודק והחכם - לא שילמת, לא קיבלת. החמאס לא משלם לרשות הפלשתינית, והרשות לא משלמת לישראל. ולכן הצעד המתבקש - הוא הורדת השאלטר. ונראה שאפילו האוכלוסייה בעזה מבינה את מה שמנהיגיה הפוליטיים היריבים מסרבים להבין.
ומצרים, אף היא הלכה בעקבות ישראל בנושא.
שיבה נפיצה לא סוד הוא ששר הביטחון,
אביגדור ליברמן, מפגין גישה ימנית, שמאחוריה מסתתרת לא אחת גישה שמאלית מובהקת. והפעם ההצעה שלו להשבת אלפי פליטים פלשתינים ליו"ש כמשל.
האם השר התבלבל, כשהוא מבקש למקם את זכות השיבה בחצר האחורית של ישראל, באזור יהודה ושומרון, שרבים מיישוביו הם במרחק פסיעה מהקו הירוק? האם הוא לא מודע לסכנת הפיכת האזור לחבית חומר נפץ של ישראל? -כאילו לא די בסיכון החבלני הקיים, שיש צורך בתגבורת נפיצה ומסוכנת זו?
צודק אפוא
נפתלי בנט, יו"ר
הבית היהודי, שר החינוך וחבר הקבינט, שטוען שמקומם הטבעי של הפליטים בשטחי הענק של ארצות ערב רחבות הידיים, ולא באזורנו. וּבא לציון גואל.
נשות הכותל נשות הכותל? מי ראוייה לתואר נכבד זה, להסתפח ולהיות חברה במועדון המקודש? אלה ללא ספק אלפי הנשים הצדקניות, המשכימות ומעריבות מדי יום לתפילה ולתחנונים במקום המקודש ביותר, שריד בית מקדשנו.
וגם ראויות לכרטיס כבוד זה הגברות הראשונות למשפחת הנשיא טראמפ - יעל, הבת הגיורת, והרעייה מלניה הלא יהודייה, שכיבדו את המסורת היהודית וקדושת המקום, בתפילה בעזרת הנשים, בנפרד מבעליהן שאיישו את עזרת הגברים. ולא פחות - ניקי היילי, שגרירת ארה"ב באו"ם, שוויתרה על טקס ממלכתי, והתפללה בעזרת הנשים, עם עשרות מתפללות אחרות, כאחד האדם.
ואילו הנשים הרפורמיות וחברותיהן, שכל זיקה בינן לתפילה באתר המקודש הוא מקרי בהחלט, שעבורן המטרה למאבק פמיניסטי מופגן ומתוקשר, מקַדש את כל האמצעים - ובכלל זה חילול הכותל - הן בהחלט ראויות לתואר המפוקפק "נשות הפרובוקציה".
