לא כל רופא זוכר, כנראה, את שבועת-היפוקרטס, המחייבת אותו להושיט את עזרתו לחולה הנזקק. אחרת קשה, מן הסתם, להסביר את מאבקי הכוח של רופאים בירושלים, הניטשים בימים אלה על גבם של ילדים מוכי-גורל וחסרי-אונים, שמחלת הסרטן מקננת בגופם.
בשעה הרת-גורל זו, שבה נאבקים הילדים החולים על חייהם, מבלי שהם זוכים לטיפול הראוי, עולה זעקתם ונאקתם לשמיים. נאנקים ממכאובים הם נתונים עתה לחסדיו של הגורל האכזר, שפשוט איננו יודע רחם.
באותה שעה ממש מוצאים מנכ"ל הדסה, פרופ' אריה רוטשטיין, וקבוצת רופאים מאותו בית-חולים, את הזמן המתאים להתכתש ביניהם. למרבה החרפה ניטש המאבק על עניינים שבחומר, הרחוקים מרחק רב מן הרוח האנושית האמורה, כמובן, לפעם בליבם.
היחלצות וזה בדיוק המקום והזמן הראוי להזכיר שטובת הילדים קודמת לכל. החובה המוסרית להעניק לילדים החולים את העזרה הרפואית, שלה הם זקוקים, היא זו שעומדת בראש הצרכים. לא די בכך שהילדים נאלצים להתמודד עם סאת-מכאובים - הם נדרשים להיות גם שק החבטות של מי שניחן בלב קשוח כאבן.
מעל לכל, צריך כמובן, להיענות, מיידית, לשוועתם של הילדים החולים להחזיר אליהם את קבוצת הרופאים המסורים שטיפלו בהם, כמו מלאכים, עד לרגע פרוץ הסכסוך. למותר לציין את החשיבות הרבה שיש בטיפולם של רופאים אלה, שהילדים כבר התרגלו אליהם ורכשו בתוך כך גם את אמונם.
נטישת מאבקי הכוח הרפואיים, הסובלים כמובן בשעה זו דיחוי, והיחלצות לעזרת הילדים הסובלים, הן המינימום האנושי שנדרש כעת מהנוגעים בדבר, בטרם שיהיה זה כבר מאוחר.
