ותודה לאראל מרגלית

כאשר שמעתי את אראל מרגלית אומר/צועק "קיבינימט תחזירו לנו את המדינה" לא אהבתי את התוכן, כי הרי המדינה היא של כל היהודים, אף יהודי לא לקח את המדינה מאראל, ואין גם כל צורך שמישהו יחזיר את המדינה לאראל. לעומת זאת את הסגנון מאוד אהבתי. כן, מאוד אהבתי את ה "קיבינמט" ומדוע? כי מפלגת העבודה הייתה זקוקה ועדיין זקוקה לניעור רציני. היא נרדמה היכן שהוא בין יצחק הרצוג לבין ציפי לבני, בין הרצליה לתל אביב, והיא הייתה חייבת ועדיין חייבת ניעור רציני. ללא אותו ניעור, ללא הקיבינימט אחיו ואחיותיו, אלה שהיו ואלה שעוד יהיו, ללא הזובורים בראיונות, איש לא היה מבחין בתקומתה המחודשת של מפלגת הדגל הזו, והיא הייתה נותרת במדורים האחוריים של עיתוני השמאל. אראל לא נבחר, אינני יודע אם ציפה בכלל להיבחר, מפלגת העבודה בחרה בהסתדרות ובבזק, גופי ענק, עם היסטוריה ארוכת שנים, עם יוזמה וחדשנות אשר יש החולקים עליהם, וזאת כאשר הפרד הפרוע והצעיר, יזם ההייטק שבקבוצה, נשכב עבורם על הגדרות, בין אם הבין מראש שכך הוא עושה, ובין אם הייתה זו תוצאה שהתפתחה רק במהלך יום הבחירות. נאום הניצחון של אבי גבאי היה מקצועי ונוגע ללב, הוא העלה על נס את הקמפיין החיובי שלו, הוא הסביר שאפשר גם אחרת, אך הוא שכח, שללא הפרובוקציות וללא הגירויים שבאו מכיוונו של מרגלית, אחוז ההצבעה היה נמוך, רוב המצביעים היו מפאיניקים ותיקים, הרצוג היה נבחר, הוא היה עושה רוטציה עם לבני באופוזיציה והמפלגה הזו הייתה נמחקת. להיות נחמד ולדבר בלשון נקיה ועדינה זה טוב, אבל זה לא עוזר בג'ונגל, ואם אין לימינך איזו חיה טורפת, לא יחלפו שעה או שעתיים ואתה תיטרף. זו התורה על רגל אחת, תורה אשר ראוי שיוצאי ההסתדרות ובזק יבינו אותה, יטמיעו אותה, ויודו מקרב לב לאראל מרגלית על שירותי החיה והיפה שנתן להם, ואולי עוד ייתן להם בעתיד.