היום מסתיים ביקורו בארץ של ראש ממשלת הודו. זהו ביקור ראשון של ראש ממשלת הודו בישראל, היסטורי במלוא מובן המילה. הוא מהווה המשך לרצף ההצלחות המדיניות והכלכליות של ישראל בזירה הבינלאומית בשנים האחרונות. דומני שמעולם לא היה מצבה של ישראל טוב יותר בזירה העולמית, כאשר היחס אליה הוא כאל מיני מעצמה, לפחות טכנולוגית. כמובן שזה לא אומר שיש הסכמה בינלאומית רחבה למדיניותה של ישראל בסוגיה הפלשתינית. אונסקו והצבעותיה מעידות על כך. מאז הקמת המדינה, הרוב המוסלמי באו"מ ובגופים בינלאומיים הבטיח רוב בטוח לצד העוין לנו. אלא שתהליך ההצלחה המדינית של ישראל ורקימת קשרים עם מדינות שבעבר נודעו כעוינות לנו, מעיד ככל הנראה שמדינות רבות בתבל יודעות כיום לעשות הבדלה בין אי-הסכמה לעמדות ישראליות (בעיקר בסוגית ההתנחלויות) לבין רקימת יחסים מדיניים וכלכליים הדוקים עמה. הודו היא דוגמה מצוינת לכך.
ולמרות שכל בר דעת רואה ומבין את ההצלחות המדיניות והכלכליות של ישראל, יש בתוכנו כאלו שחוזרים וטוענים, יותר נכון מייללים, שישראל "מבודדת". המהדרים אפילו משתמשים במילה "מנודה", וגם מגדירים אותה כ"מצורעת". למה זה? למה אנשים, האמורים להיות חכמים ונבונים, אומרים דבר שפשוט אינו נכון, אינו אמת. מצאתי שבע סיבות לכך:
הראשונה, הם פשוט עיוורים, לא רואים. אולי שומעים, אך חיים בממלכת העיוורים. קשה להאמין, אך היו דברים מעולם.
השנייה, שהם לא עיוורים מבחינה פיזית, רפואית, אלא עיוורים משינאה קשה כשאול. שינאה לנתניהו, שינאה ל
מתנחלים, שינאה לכל הצלחה. אין כמו השינאה לעוור, אפילו עיני צדיקים
השלישית, שמדובר בקושי ראיה הבא מהמוח, שהוא זה המכתיב לנו מה אנחנו רואים. עולם הערכים שלהם הוא זה שמכתיב למוח מה לחשוב ומה לראות. ועכשיו הערה חשובה: כל שלושת הסיבות הללו יפות גם, לדעתי, לאלו בתוכנו החוזרים ודורשים לספח את השטחים ולגאול כל דונם מ"ארץ האבות".
הרביעית, זאת משאת נפשם, הם משתוקקים שיהיה רע על-מנת שאזרחי ישראל, שחלקם חושב כבהמות (כנאמר במחוזותינו), יבינו שהנהגת המדינה צריכה להסתלק כדי להציל את המדינה ממצבה המבודד. לשון אחרת, הם מנסים ליצור מציאות מדומה על-מנת לקדם את מטרותיהם.
החמישית, יש להם סוג של מחלת עיניים. הם רואים אירועים מבודדים, קטנים, כמו חרם של אמן מסוים על ישראל, או קריאה לחרם של ארגון מרצים באוניברסיטה בארה"ב-כאילו זוהי התמונה המלאה, כאילו זה מעיד על הכלל. ובו בזמן אינם רואים את הדברים האחרים, המנוגדים. למשל, שטובי האמנים בעולם באים לישראל, שאליפות אירופה בשחיה לצעירים נערכת בישראל, ועוד מאות שכאלו.
השישית, שהם חיים בעבר, מתרפקים על "ישראל היפה" שבאמת הייתה אז, לפני 1967, מבודדת,תחת חרם ערבי כבד.
השביעית, שמדובר בזדון גרידא. האומרים יודעים ואפילו מבינים שאינם דוברי אמת, אך הם כבר מקובעים באמירותיהם.
ועכשיו שתי נקודות להדגשה. ראשית, שיהיה ברור, הרבה שונאים שלנו, ואצל הפלשתינים זאת האסטרטגיה מזה כמה שנים, רוצים לבודד את מדינת ישראל על-מנת להחליש אותה. מצבנו בעולם האקדמאי אינו מרנין, בלשון המעטה. שנית, אסור לנו לשבת על זרי הדפנה של ההצלחות המדיניות. אסור לנו לתת "תחמושת" לכל הרוצים באמת לבודד אותנו עד כדי חיסול המדינה היהודית.
