לאחר ששים שנה שבהם ישראלים רבים חיים במצוקה כלכלית, גילו בכירי הכלכלנים כי כדברי הד"ר
קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, "המצב הנוכחי בלתי אפשרי.... אם אנחנו רוצים לכידות חברתית, ללא פערים שאינם מתקבלים על הדעת, נצטרך להפוך את הכלכלה הדואלית שבה אנו חיים כיום לכלכלה אחת".
נגידת בנק ישראל צודקת. הפערים והעוני בישראל הם סכנה חברתית חמורה.
האך האם האשמה באמת בפערים? מעטים היו מתלוננים לו המשכורת החציונית בישראל הייתה נאמר 20 אלף שקל, ומחירי המוצרים והשרותים היו נמוכים מהמחירים המסופסרים שלנו, כך שכוח הקנייה של ה-20 אלף היה גבוה בהרבה. למי היה אז איכפת לו היו לנו 100 מיליארדרים שעשו כספם מיצירת ערך (כמו היזמים של וייז) ולא מעושק ומגזל הצבור, כמו רוב בעלי ההון שלנו ומנהלי הבנקים והמונופולים החמסניים השולטים במשק.
כפי שהעיר הפרופסור דוד לבהרי לו הפקוח על הבנקים שבבנק ישראל היה מונע מהבנקאים מלעשוק את הצבור בעמלות מופקעות ומרסן את תאוות הבצע שלהם, כאשר עבור התנהלות מקצועית כושלת (כעדות אחוז החובות המסופקים בבנקים), וההפקרות בהקצאת אשראי מכספי הצבור (הלוואות הענק לפישמן לא היו עניין בודד, כידוע), הם מעניקים לעצמם משכורות עתק ובונוסים (כן, בונוסים על כשלונות) ומשמשים דוגמה למנהלים כושלים אחרים במשק, האחרונים לא היו גובים גם הם שכר מופקע. האם צעדים כאלה ואחרים של בנק ישראל לא היו מצמצמים את הפערים עליהם מתלוננות בצדק נגידת הבנק?
הד"ר פלוג רואה במשק הישראלי "רכבת עם קטר חדש - שמושך קרונות מיושנים ומקרטעים" ומציעה פתרונות שיחדשו את "הקרונות המקרטעים"; פתרונות שיבוצעו תוך עשורים, או שנים?
למרבה הפלא לא היא, ולא עמיתיה הכלכלנים הבכירים, אינם מציעים את הפתרון היחיד, הפשוט, שיכול לצמצם את בעיית העוני בצורה דרסטית ודרמטית ובזמן קצר: פתיחה טוטאלית, ללא כל הגבלות כמעט, של המשק ליבוא (וטיפול בתופעות לואי שליליות), ואיסור על הסדרים כובלים בין רשתות השיווק המונעות שיווק של מוצרים זולים שהיבוא מספק.
יבוא זול ימוטט במהרה את המחירים המופקעים, כמו שהקניות באינטרנט כבר התחילו לעשות. אם המחירים ירדו אפילו ב-30% (והם מופקעים בהרבה יותר) כוח הקנייה של מעוטי ההכנסה יעלה מספיק כדי שחלק נכבד יצא ממעגל העוני, פתרון טוב מהגדלת שכר המינימום בחמישה אחוזים, לעג לרש.
ההצעות של הנגידה פלוג ל"תקון הקרונות" סבירות, אם כי המודל של המשק כשורת קרונות שקטר מוביל הוא פשטני ומטעה מאד. טכנולגיות מתקדמות בבנייה ובשרותים יעזרו. הסרת חסמי יבוא ושיפור מערכות החינוך הנחשלות הפוגעות בהון האנושי, רצויים. עידכון חוק עדוד השקעות הון ועדוד החדשנות, "שפור" הרגולציה והתשתיות גם הם יעזרו. השאלה היא למה זה לא נעשה עד היום, ומה הסכוי שזה יעשה.
בכל אלה גם אין די, כי הסיבה העיקרית לפיגור המשק היא המעורבות המסיבית של הממשלה, כלומר הפוליטיקה, במשק, והביורוקרטיזציה העמוקה שהיא גורמת. מערכת המיסים והרגולציה הביזנטיים מעוותים את מערכת המחירים האמינה שבלעדיה משק אינו מתפקד, יוצרים עומס ועיוותים החונקים את היזמות והצמיחה, גורמים לפוליטיזציה של מקום העבודה הפוגעת בפריון, יוצרים מערכות חינוך, בריאות, תחבורה ומשפט בלתי יעילים ויקרים מאד. פעילות המשק משתבשת, ומשאבי ענק מתבזבזים, על-ידי מנוי מנהלים מקושרים וחסרי כישורים, על-ידי נפוטיזם ושחיתות.
אך האפשר לצפות מנגידת בנק מרכזי המעסיק מאות כלכלנים ומוציא מאות מיליונים למעורבות במשק שיראה במעורבות ביורוקרטית בעיה עיקרית ש"תקון קרונות" לא ירפא?
