אחרי שנים של דריכה במקום - מתחולל במפלגת "העבודה" מהפך של ממש..על סיפה של הישורת האחרונה בבחירות להנהגתה - מסתמן בה, סוף-סוף משב-רוח רענן, המבשר על שינוי תדמיתה. לא עוד מפלגה "אבודה", עם הנהגה עייפה, היושבת שאננה על מי-מנוחות, אלא פרץ- קדימה לקראת הבאות.
למען הגילוי הנאות, זה המקום והזמן הראויים להודות שהיינו היחידים שחזינו, מבעוד מועד, את תוצאות הבחירות להנהגתה של "העבודה". היה זה ברשימה, שהתפרסמה עוד ב-30 במאי האחרון, באתר "ניוז 1", תחת הכותרת, "ניצחונו של פרץ מובטח", ניתחנו בה את הסיבות להובלתו של פרץ בבחירות להנהגה, האמורות לאפשר לו לרכוב על הסוס המנצח.
בסופו של דבר נזקק, אומנם, פרץ לסיבוב נוסף כדי לנצח ניצחון אבסולוטי, אף שתוצאות הסיבוב הראשון מלמדות בבירור שהוא ניצב אך כפסע לפני ניצחון ממשי. כך או אחרת, קשה לפקפק ביתרונו הברור של פרץ על פני מתחרהו,
אבי גבאי.
אבן-נגף אחרי ככלות הכל יש לזכור ש
עמיר פרץ הוא נטע שורשי של מפלגת העבודה. הוא צמח בתוכה ועמד בראשה, ומכיר את פניה לפני ולפנים. ניסיונו הפוליטי עשיר ביותר, ואין עוד כמוהו, כאיש-פריפריה, שיודע לגרוף קולות מערי הפיתוח ומן השכונות, ובכך לחולל גם, בבוא המועד, את המהפך הגדול ביותר בפוליטיקה הישראלית, אחרי 40 שנה של שלטון הליכוד.
ובתוך כך, עוד ועוד סקרים מגלים ששליש ממצביעי הליכוד מחזיקים, בעצם, בעמדות שקרובות יותר דווקא לאלה של השמאל הציוני, שעמיר פרץ הוא אחד מנושאי הדגל המובהקים שלו. ובתוך כך, רק עמיר פרץ עשוי להרים, בבוא היום, את הדגל המדיני, החברתי והחלוצי כאחד. .
אבי גבאי, לעומתו, היה עד לאחרונה נטע זר ב"עבודה", והצטרף אליה אך מקרוב. בתור שכזה הוא חסר ניסיון פוליטי מוחלט. יומרתו לעמוד בראש המפלגה, החדשה עבורו, צריכה מן הסתם להרים לא מעט גבות אצל אלה המבקשים לתת בו אמון.
וחוץ מזה יש לזכור שבחירתו של אבי גבאי כיושב-ראש "העבודה" עלולה להיות אבן-נגף גדולה. אחרי ככלות הכל, גבאי איננו חבר כנסת בכלל, ובתור שכזה לא יוכל למלא את מקומו של בוז'י הרצוג כראש האופוזיציה. האם צריכה "העבודה" את כאב הראש הזה לעצמה?
