[
פוסט פרידה מפייסבוק גלי בת חורין]
מעשה שהיה כך היה. פרסומאית אינטלקטואלית מהשורה הראשונה ושמה גלי בת חורין. עבדה בעברה עם פוליטיקאים, ניהלה מסעי בחירות וקמפיינים והייתה אחראית על מספר סיסמאות בחירות מוצלחות יותר או פחות. בשביל לתבל את הסיפור אוסיף כי נמנתה בעברה על הקליקה השמאלית וחיש מהר נפקחו עיניה, על-פי הגדרתה, ועברה אל המחנה ממול. בפניית פרסה זו התווספו למעגל חבריה אנשים רבים שעטפוה באהבה, ומאידך-גיסא הפסידה לא מעט אקסים לדרך שהפכו בין לילה לאויבים מרירים אשר החליטו לתת ביטוי לאכזבתם ממנה וללמד את החוזרת בשאלה ואת הבוגדת לקח.
אמרו ועשו, וגם הצליחו בגדול. הם מיררו את חייה האינטלקטואלים. לא תרתי משמע; פשוטו כמשמעו. אני יכול להעיד כי גלי היא באר נובע שקשה להשתיק את מימיו. היא כתבה ביותר מאתר, ניהלה בלוג אישי כבד ומכובד וגם פרסמה בפייסבוק מעל לארבעה פוסטים ביום, פוסטים עם ניחוח פילוסופי פוליטי, פוסטים ארוכים לא קלים בעברית קולחת, ובכל זאת וכנגד תרבות קריאת האקספרס המקובלת כיום שדוחה בשאט נפש כל טקסט העולה על 400 מילים, הטקסטים הארוכים של גלי נקראו גם נקראו, גרפו אלפי לייקים ודיונים ארוכים נפרשו תחתיהם. מהר מאוד כיסתה את מיכסת חמשת האלפים ורק טבעי היה שתקים פורום אינטלקטואלי שיצליח להכיל את מעגל חבריה שהלך וגדל ללא פרופורציות. היא עמדה בראש הפורום והשתילה בו את תכניה.
עודנה בשטח הפייסבוק ולפורום קראה "פורום קפה
שפירא". אינני יודע על שום מה השם הזה, ותוך חודשים ספורים הצטופפו בו מעל לארבעת אלפי חברים אינטלקטואלים ימניים ברובם ולא רק; גם החתום מטה נמנה עליהם.
על פניו היא הלקוח המכובד ביותר שפייסבוק ייחל לו, כי הרבה אנשים, איכותיים בעיקר, באו בעקבותיה לפייסבוק, שהו במרחבו לא מעט זמן ומה עוד אפשר לבקש; אך לא כן התנהלו הדברים. פריצתה האינטלקטואלית ברשת בכלל וברשת החברתית בפרט העירה את האקסים לדרך שביקשו להכשילה בכל דרך אפשרית, כולל הדרכים הלא ג'נטלמנים, אם להתבטא בלשון עדינה. הם עקבו אחר הפוסטים הרבים שהעלתה וסרקו אותם מילה במילה. וכן הם מצאו, איך לא, מילים שסותרות, לא עלינו, את הקוד האתי של פייסבוק והאמינו לי אינני מבין על מה אני שח, התלוננו בהמוניהם לפייסבוק והצביעו פעם על הגזענית בצירוף המילה-הראיה, פעם נוספת הצביעו על אלימות עם מילה אלימה, ושוב חזרו לגזענות ולאלימות ולתוקפנות, מילים לא חסרות גם אם צריך להוציא אותן מהקשרן.
חודש בפנים בד בבד, פייסבוק נענה אוטומטית למלשינים האדיבים וחסם אותה לחודש ימים ללא שום בדיקה אף לא השטחית. חודש יעבור וגלי תחזור אל חיק חבריה בשמחה, וכעבור יום ולא יותר מיומיים שוב תקבל חסימה כי הפעם מצאו מילה בלתי ראויה מפוסט אחר בן שנתיים, כן מלפני שנתיים; כן מילה לא משפט; כן מילה שהוצאה מהקשרה באופן חובבני למשעי; גם עליה תיתן גלי את הדין: חודש בפנים כך יקבע השופט.
החסימות הלכו והתרבו ובעיקר הרתיעו את האנשים שבאו במגע עם גלי - שמא יחסמו גם אותנו, משמע, יש לשמור על הפה שלא יפלוט חלילה מילה אסורה. יש לנפות, לברור ולסנן לפני שלוחצים על האנטר. אתן לכם דוגמה עד לאן הגיע מד הפחד.
היום, ממש היום חסמו שוב את גלי - כבר דבר של מה בכך. אבל היום קרה דבר בישראל. גלי החליטה שהגיע הזמן להרים ידיים ולהפרד סופית מפייסבוק (וידאו פרידה מצורף). עקב זאת הרוחות התלהבו בקפה שפירא וכמעט כל פוסט שני דיבר על גלי והספיד אותה בחייה. אחד הפוסטים הנועזים הרחיק לכת והכריז על כי "נמצא בידי שם אחד המלשינים שהביאו בשיטתיות לחסימת גלי, אנא הזהרו מפניו כי במלשין אכזרי עסקינן". נותרה השאלה מיהו זה ואיזה הוא המלשין שניזהר מפניו, אך כותבת הפוסט הנועזת מיאנה לנקוב בשמו. הינה נתנה רמז ועוד רמז אך בשמו לא נקבה. לא הועילו התחינות והבקשות, שמו לא יעלה על בדל שפתי. גם אי-אילו שניחשו כדברם את זהות המלשין מיאנו לשתפנו בשמו.
ולמה שלא יכתבו את השם שלו המפורש כפי שמופיע בפייסבוק? מה הוא השם המפורש? כה תמוהה בעיני תחושת הפחד שאופפת אנשים בוגרים, אינטלקטואלים, וכאילו חיים תחת איום גורלי שמא יפלטו מילה שלא במקומה ויחסמו להם את החמצן. אז שייחסמו ולעזאזל מה זה סם החיים?
רשת עסקית פעם הייתי אזרח סורי וחייתי שם באמת תחת הפחד היומיומי מ
האח הגדול שמסתובב אפילו ברחובות ואצל השכנים, לא רק בתקשורת ובעיתונים... היום. בסך-הכל פייסבוק צריכה אותנו יותר משאנחנו צריכים אותה, הם עושים על גבינו כסף והרבה כסף, לכן יצרו מנגנון אוטומטי שיבטיח את השרידות שלהם כמכונת כסף הפועלת 24/7 שלא תפסיק ולו לשניות.
הבה ננקד את המילים המפורשות: פייסבוק אינה רשת חברתית, היא רשת עסקית לכל דבר. לצורך תיפעול הרשת העסקית היא זקוקה לשלושה גורמים: לקוחות, סחורה, ועובדים. כך בכל רשת ורשת אך במקרה של רשת הפייסבוק, כל שלושת הגורמים וירטואלים הם, היינו מדומים, ויש ליצור איפא את המנגנון שייתפעל אותם באופן מדומה וכאילו יש לי סחורה, וכאילו יש לי עובדים, וכאילו העובדים המקצוענים מטפלים נאמנה בקהל הלקוחות.
העובדים, רבותי, הם אנחנו, מיליארדי החברים בפייסבוק בכל רחבי תבל, ולא סתם עובדים אנחנו כי אם עבדים, כן רשת פייסבוק יצרה מנגנון פסיכולוגי מתוחכם שסוגר הרמטית את השערים בפני עובדיו וקושר אותם לזירה, בהתמסרות מוחלטת, בדביקות, רוצה לומר שממכר אותם; אלה הן תכונות ההתמכרות ומאפייני המכורים: חבל הטבור מחובר לפייסבוק מדי יום ושעה ודקה, הפחד שמא יחסמו אותי, הפחד שמא אכשל בפי, במקלדתי, החשש מהלא נודע אם וכאשר תיפול עלי חסימה- הכיצד אמשיך את סדר-יומי. בדד אשב במחנה, הבדידות תסגור עלי ותחסל אותי ומה אעשה איפא לבדי מחוץ למחנה הגדול האדיר והנורא; רק לפני רגע כל עם ישראל עמד מולי והקשיב להערותי; ולפתע אמצא את עצמי במחנה ריק מאדם.
כן כן, לא פעם פוגשים בפוסט קטן המצהיר על "בוקר טוב ישראל", "שבת שלום ישראל", "ערב נעים ישראל", "שבוע טוב ישראל", ואכן מפיצי הברכות רואים מולם את כל עם ישראל כאשר מקור החווייה החזיונית הוא ביצירה מלאכותית לאווירה חזיונית וכאילו מולך עומד עם שלם והיא לא. וגם כאשר רשת חבריך הגיעה ליעדה המקסימלי של 5,000 חברים, רק עשרות נגישים לברכתך ולהערתך ואף אם כן לא תמיד ערים הם להודעתך הנגישה. ישנם במקביל קבוצות בנות 20 ו-30 אלף חברים, והסוד הכמוס הוא - ככל והקבוצה יותר גדולה כך נגישות הודעתך תלך ותפחת עד שתגיע לכמעט אפס נגישות בחישוב כולל.
מספר לייקיןם לציין כי פייסבוק אינו מסתפק בשיעבוד פסיכולוגי של "עובדיו", הוא גם משעבד באופן דומה את "לקוחותיו"- אלה המשלמים בכסף טוב על שירותי הפרסום של רשת הענק. מקרה אישי: לפני מספר שנים בחשתי במאמר עקרוני וביקשתי לפרסמו בפייסבוק באופן שיגיע לכמה שיותר בתי-אב יהודים, ויהודים דוברי עברית פזורים בכל העולם. התעריף של פייסבוק נע בין מספר קטגוריות כאשר הקטגוריה הראשית היא מספר הלייקים שהלקוח מבקש: למאה לייקים מחיר, 200 מחיר אחר, ועבור 300 לייקים המחיר עולה בהתאם. אתה יכול גם לדרוש 100 אלף לייקים ופייסבוק תתחייב לספק לך את המספר הדרוש ורק לאחר מכאן לגבות את כספה ממך; יושרה מסחרית במיטבה.
אני הלכתי, זכור לי, על ה-300 לייקים וביקשתי לפרוס את הודעתי בארה"ב, אירופה וישראל, כי להערכתי רוב היהודים פזורים שם. מספר דקות ולהפתעתי 300 הלייקים הופיעו מתחת למאמר. 300 יהודים מצאו עניין במאמרי ופייסבוק כפי שהתחייב חייב מייד את כרטיס הוויזה שלי. התפעמתי מהקריאה והקליטה המהירה של היהודים למאמרי אך בכל זאת משהו לא הסתדר לי: הכיצד הספיקו בפחות מ-5 דקות לקרוא ולהבין מאמר שאינו מנוסח בעברית לעולים חדשים. בכל זאת ניגשתי, מתוך גאוות היחידה לשמה, לבחון את הרשימה השמית לאלה שהעניקו לי בטיבם את הלייק. לחיצה קטנה ועיניי נפערו: חווייר אספינוזה, גורג גונזלס, אדילמה אלמנזה... 300 שמות נוצרים גם מוסלמים ואף שם יהודי אחד, שום משה ולא יוסי. הברירה הטבעית הובילה למסקנה הברורה: פייסבוק מחזיקה באוצר משתמשים פקטיבים ואולי אקטיבים שמלייקקים לכל הודעה תמונה או פרסומת - מין תחביב אישי של לחיצה על הלייק, ופייסבוק מנווטת את התחביב
הזה למטרותיה העסקיות ובונה ממנו אוצר נגיש לאגירת לייקים ושליטה רגעית במספרם. רצית 500 לייקים יחשפו את הודעתך ל-500 בעלי תחביב לחיצת-לייק. רוצה יותר יחשפו ליותר; יש באוצרם את המספר הדרוש של בעלי התחביב המוזר אך היקר.
קוד אתי ערכי? מוסרי? לפייסבוק? הצחקתני. כרשת פרסום ווירטואלית הגדולה בתבל, מבוקשה היחיד הוא שקט תעשייתי ומנגנון שיבטיח את שרידותה כמדפסת כסף הפועלת 24/7 ואינה מפסיקה את הדפסת השטרות לשנייה. אני מאמין כי רשת הפייסבוק משלמת הון תועפות לתיפעול סדיר של מכונתה המשומנת שתשמור על מנגנון המשכיותה כך ששום דבר לא יעכב בעדה, או במטבע הלשון- שהשקט התעשייתי יושג בכל מחיר, שיקראו לו קוד ערכי, אוטומטי, אנושי, רובוטי, או מה שלא יהיה; הוא ראוי כל עוד משיג את מטרתו ומאפשר למכונה להמשיך בעבודתה.
אין קוד ערכי לפייסבוק, יש לה קוד מסחרי שבין היתר, הטיית קודים ערכיים הוא אמצעי כשר העומד כמובן מאליו לשירות המסחרי. פייסבוק אינה רשת חברתית, תורידו נא את זאת מהלקסיקון, פייסבוק היא רשת מסחרית.
היום לאחר שגלי בת חורין, האישה הכנה והמוכשרת הזו הרימה ידיים ונכנעה, ביקשתי ממעמקי ליבי לומר לה את זאת: גלי, אני חושב שטעית בזיהוי הכתובת שחסמה אותך בפייסבוק. זה לא המלשינים ולא השמאלנים ולא הפשיסטים, ואת יודעת מה - זה גם לא הפקיד המשועמם שעובד בפייסבוק ובמחי כף מוחק וחוסם וקובע גורלות. לא לא גם לא פייסבוק ישראל המגושמת והמסורבלת שהפכה לרובוט גולייתי שמרוב גודלו אינו רואה כבר את ידיו ורגליו.. לא אף אחד מאלה אחראי להדרתך מהקבוצה האנושית של פייסבוק. ומי אם כן? זה המנגנון המאפשר למכונה להמשיך בעבודתה. אם תרצי - זה האינטרס הכלכלי המאפיל על כל קוד אתי או ערכי, הוא הוא האינטרס שמניע את כל החברות והמפעלים והממשלות, ולצערי גם לא מעט מאיתנו.
