שניים מתוך חמישה מועמדים נותרו במרוץ לראשות מפלגת העבודה,
עמיר פרץ ו
אבי גבאי. למרבה הפלא שני יוצא מרוקו, הגם שאבי גבאי הוא יליד הארץ בן ליוצאי מרוקו, אשר גברו על שלושה אחרים בסיבוב הראשון שהם האליטה שבאליטה, אשכנזים מבית. אחד מפקד סיירת מטכ"ל בעברו, שני איש הייטק מצליח ושלישי היו"ר המכהן של המפלגה, שר מוערך בעבר, מזכיר ממשלה ובנו של נשיא מדינה. נוק אאוט מזרחי מול השבט הלבן, במגרשו הביתי של השבט הלבן. יתרה מזו, לאשורם של הדברים, למיטב ידיעתו של כותב שורות אלה, בנוגע לאותם מתפקדים אשר הצביעו בסיבוב הראשון, רוב המתפקדים לשבט הלבן הינם בצבע השבט. ואם אלה נושאי הפיגמנטים הדלילים כפי שמבטא האפידרמיס שלהם, חשקה נפשם במועמד צפוף פיגמנטים הם כנראה מבינים משהו בפוליטיקה עכשווית.
אני לא מחדש לאיש שהציבור בישראל זז ימינה במרוצת השנים. הפתרון עם הפלשתינים שאינו נראה באופק, לא גורם לנהירה של מצביעים לצד השמאלי של המפה הפוליטית דווקא, אלא להפך. הצהרות של מתמודדי העבודה ואישים מרכזיים בתוכה על נטייה שמאלה ועל כך שאין להתבייש בשמאלניותם, לא תביא קולות מהצד הימני של המפה הפוליטית. יש קולות לא מעטים בימין המתון אשר מייחלים לשינוי, אבל מבקשים להביט בלבן של העיניים של אותו שינוי ולהאמין בו. אבי גבאי שראשיתו ומקורו בימין המתון, המעבר שלו למפלגת העבודה מהווה משב רוח מרענן ויש בו כדי פתיחת דלתות העבודה לתומכי ימין. אבי גבאי חף מכל כפל לשון כגון אני בשמאל אבל דעותי ימינה, כדי למשוך קהלים אחרים. הוא מגלם את איש הימין האמיתי שקצה נפשו מהפוליטיקה שבימין. המעבר של גבאי מהימין למעין שמאל, נטישת כיסא המיניסטר הרך, כדי לשנות הינה תמונה השווה אלף מילים והתבטאויות מתחסדות.
במלוא הכבוד והערכה לעמיר פרץ, להזכיר כי כותב שורות אלה העלה בעבר מילות שבח לפרץ במאמר שפורסם כאן על תרומתו לשילובה של מערכת ההגנה האקטיבית ליירוט רקטות כיפת ברזל בצה"ל, הוא אינו מסמן ומסמל כל חידוש וריענון למפלגה מדשדשת שאינה מסוגלת להפיח רוח חיים בקרב ציבורים שונים ומגוונים בארץ המצביעים באופן שבטי.
אם חפצה מפלגת העבודה להראות ולו בקמצוץ שפניה שונות והיא פתוחה לכולם, אבי גבאי הוא התשובה.
