שישים ושמונה שנות חברות באונסקו - ארגון החינוך והתרבות של האו"ם - היו לרועץ למדינת ישראל. הן רצופות בשרשרת היסטורית של התרסות חמורות כנגדה, חסרות-הצדקה ועל גבול האבסורד. האקורד האחרון בשרשרת הזו הוא הכרזת הארגון, בסוף השבוע, על מערת המכפלה כאתר פלשתיני.
אלא שהאמת המרה, מסתבר, היא כמובן שונה בתכלית, וההכרזה התמוהה והאומללה נוגדת ממש את הצדק ההיסטורי, ובה בעת גם פוגעת ממש בייעודו של הארגון הבינלאומי, האמור להיות מופקד על שימור המורשת התרבותית של כל אחת מ-195 המדינות החברות בו כיום, ובכללן כמובן מדינת ישראל.
אך בל נא נקדים מאוחר למוקדם. להחלטה האבסורדית מסוף השבוע יש כבר בעצם זקן די ארוך. עוד לפני שנתיים גינה הוועד המנהל של אונסקו את "התוקפנות הישראלית והצעדים הבלתי-חוקיים נגד חופש-דת וגישת-מוסלמים למקום הקדוש", וקרא בתוך כך להכיר גם בקבר-רחל כחלק אינטגרלי מפלשתין וכאתר שהוא מקודש לאיסלאם.
סאת ההתרסות של אונסקו כלפי ישראל הוגדשה עוד יותר לאחר שישראל הורחקה מהארגון עוד בשנת 1974, בשל חפירות ארכיאולוגיות שביצעה אז בהר-הבית, ורק בהתערבותה המאסיבית של ארה"ב, היא שבה אליו בסופו של דבר.
ארגון עויין אלא שגם זה לא היה, עדיין, סוף-פסוק להתרסות. בשנת 2010 לא היסס אונסקו לקבוע כי קבר-רחל הוא בעצם מסגד, ובתור שכזה גם קדוש לאיסלאם. משלת-ישראל נקראה בתוך כך להסיר את האתר, יחד עם מערת המכפלה, מרשימת אתרי המורשת הלאומיים שלה.
לפני שנה אימץ אונסקו הצעה פלשתינית, המטילה ספק בזיקה היהודית להר-הבית ולכותל המערבי בירושלים. למותר לציין שלהחלטת הארגון אין כלל אזכור לקשר היהודי לאתרים הקדושים, שאותם מכנה אונסקו כ"מסגד אל-אקצה" ו"חראם אל שריף".
אבל סאת ההתרסות כנגד ישראל הגיעה לשיאה ביום העצמאות האחרון, כאשר אונסקו קרא לשלילת ריבונות ישראלית בירושלים-רבתי. בעקבות הקריאה האומללה ראוי, כמובן, שישראל תשקול מחדש את המשך פעילותה בארגון הבינלאומי העויין אותה באורח אבסורדי כל כך.
אחרי ככלות הכל הדברים אמורים באתרים שבהם קבורים אבותיו ואימהותיו של העם היהודי מלפני אלפי שנים. אם אכן אלה אינם חלק ממורשת העם היהודי - אז מהו, בעצם, אתר של מורשת?
