להאזין לשבתאי שביט

שבתאי שביט, מי שהיה ראש המוסד בשנים 1986-1989, מצא לנכון להזהיר אותנו ממה שהוא קורא "תרחיש יום הדין, ממשלת ישראל מתמידה בגלישתה ימינה, ממשיכה לפתח התנחלויות, מחילה חקיקה זוחלת על הגדה המערבית במגמת סיפוח" ומכאן גם קביעתו, ש"ישראל מצטיירת כמדינת אפרטהייד". (הארץ 9.7) לעברו של שבתאי שביט לא ניתן לידות בנקל את כל מדמנת הרפש, כי הוא איש שמאל סהרורי ועוכר ישראל. שבתאי שביט, אחרי כשני עשורים שהוא כבר אינו מכהן בתפקידו, חש חובה לומר לעמו כפי שעשה זאת בתקופתו הנביא יחזקאל - "וְְהַצּוֹפֶה כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה, וְלֹא תָּקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא נִזְהַר, וְתָבוֹא חֶרֶב, וְתִּקַּח מֵהֶם נֶפֶש הוּא בַּעֲווֹנוֹ נִלְקַח, וְדָמוֹ מִיָּד הַצּוֹפֶה אֶדְרוֹשׁ" (יחזקאל, ל"ג, ו') שבתאי שביט חרד מהמסקנה אליה הגיע, לפיה "גרף האיום הכולל על ישראל נמצא בעלייה, מכיוון שאין לנו שליטה או מנופים להשפיע עליו, הקיטוב הפוליטי בישראל מאיץ את עליית האיום - עם ימין שמנציח את הסכסוך והכיבוש, ושמאל שהולך ונחלש". תחושת הצופה, כפי שהובעה בספר יחזקאל, מנחה את שבתאי שביט לתקוע בשופר ולהזהיר את העם לנוכח אימת החרב, שעלולה להעלות את כולנו על שרטון אימתני ש"יחזיר אותנו לנקודת האובדן של מלחמת ששת הימים ולאיום בשימוש בנשק אסטרטגי". אי-אפשר לבטל את ניתוחו של שבתאי שביט במחי הקלדת קללות עסיסיות בטורי תגובות של אנשי ימין סהרורי, כשהוא קובע נחרצות כי טראמפ, אליו נשואות עיניה של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה, למעשה "מודיע לראש הממשלה שהוא מתייחס לסכסוך כאל עסקת נדל"ן ...מטרתו לבלום את רוסיה ואירן - בנכונות של ישראל לחזור לגבולות 1967 ובהסכמתה להקמת מדינה פלשתינית". טראמפ מדבר על מדינה פלשתינית לא מתוך עולם של ערכים ופתרון של צדק מדיני, אלא פתרונו מנוסח כאיש נדל"ן. אל איש הנדל"ן מחייך ראש הממשלה ומרעיף עליו אהבה, אך ליד ראש הממשלה עומדת חבורה, ששבתאי שביט מכנה "חמומי מוח מהימין הלוחצים על ראש הממשלה להסיר את רשתות ההסוואה מעל טילי הקרקע-קרקע האסטרטגיים של ישראל". בימים טרופים אלו מן הראוי שנאזין לדבריו של שבתאי שביט, שנטל על עצמו את שרביט הצופה לבית ישראל. צופה המזהיר אותנו מפני המשך השליטה שלנו על עם אחר ומדיניות של סיפוח שטחים למדינת ישראל.