ביום שני אמר הכתב תוך כדי דיווח על ראש ה
ממשלה שאמנם הוא חזר זה עתה ממסע עם כמה הסכמים מהיבשת השחורה, אך הוא מכוער להפליא. איש לא עשה מכך עניין מיוחד, כי לטעמם של רבים היה אכן ראש הממשלה מכוער. מאידך-גיסא, על אותו משקל בדיון שנערך בפאנל ידוע הזכיר אחד מיושבי הפאנל שהיות וכבר היה מי שאמר שהוא מכוער, אז אם כבר בואו לא נשכח כי התספורת שלו מזכירה תספורת של בבון שביתו הטבעי הוא ביבשת השחורה.
באופן טבעי התלקח וויכוח בין יושבי הפאנל אם זאת תספורת של בבון או של שימפנזה, אך לא התקבלה החלטה חד-משמעית. למחרת, כבר נפתחו כותרות העיתונים במשפט "הבבון המכוער היה אתמול בפגישה". ראוי לציין שכמה כתבים מחו על כך חלושות בטענה שזה אולי לא יאה לדבר כך על ראש הממשלה, אך תחקירנית חרוצה הזכירה לכולם כי בתחקיר אמיץ שנוהל בידי מסתנן לביתו של ראש הממשלה שהתחפש למכונת כביסה, הזכירה העוזרת שבכל פעם שהוא הולך לישון, יכול להיות שהוא ישן עם הגרביים. לא היו סימוכין רשמיים לכך, אך היה מי שנזכר שלפני כמה שנים דובר על גרביים וגם על שטרות כסף שנתחבו לתוכם והמבין יבין. בהמשך, היות שהתברר שראש הממשלה הביא עמו ממדינה מסוימת שלא קיימת חוזה בסך 4 מיליארד שקלים והיה מי שטען שאולי ראוי לתת לו קרדיט על כך, ולו סמלי. אך הוא הושתק מיד לאור השערורייה החדשה, קרי, הטענה שייתכן שהוא ישן עם גרביים לא מטעמי מזומנים אלא מטעמי צינון, כפי שקורה מידי פעם לגברים בגילו המביכים את עצמם בהליכה ללא גרביים בחוף ים ידוע. אך טענות אלו נדחו בבוז בידי פאנל מומחים שהעלה את הסבר כי אם הצטנן ראש הממשלה הרי זה מחמת קרבתו לאשתו שכידוע לכל צוננת ושתלטנית, ואפילו ראשי המדינות הנידחות ביבשת ארצות הברית לא סבלו אותה אישית על-פי דיווחים ידועים, וגם חסרת טעם בלבוש ובכלל מאוד מכוערת, כיאה למי שחשודה בהפרעות נפש רבות ופורצת ללא הרף בצעקות בשעות הקטנות של הלילה.
יום אחר כך הודלף כי ראש הממשלה לא קרא את העיתונים ואף לא צפה בטלוויזיה כי הוא היה עסוק מעט בענייני ביטחון, קמה שדולת העיתונאים ואיימה כי אם לא יפסיק ראש הממשלה למכור מתחת לשולחן נשק לכל מיני מדינות מפוקפקות, הרי ראוי שכבר יהיה מי שימצא דרך להשתמש בנשק הנ"ל כדי להבריח אותו לכל מיני אנשים מפוקפקים כפי שהוכח בפריצה הגדולה לבסיס צה"ל שהשמועות אומרות שראש הממשלה נתן במו ידיו את המפתחות של הנשקייה לפורצים ואף קרץ אליהם בחיבה. שמועות אלו הוכחשו בידי לשכת ראש הממשלה, אך "מי בכלל מאמין לו" זעקו כותרות העיתונים וצילום של הממרה המפורסמת "אשם עד שהוכחה אשמתו של המכוער הנבזי, הפושע הנורא" הוצג בגאון בפאנלי החדשות בערוצים הגדולים, שם הסכימו כולם כי "הפעם הוא הגזים וחייבים לעשות משהו".
למחרת כבר הופצו בכל הארץ כרזות המדגימות היטב עד כמה מכוער ודיקטטור ראש הממשלה, ועד כמה אשתו וילדיו ראויים להיות מגורשים מיד מהארץ, אך איש לא לקח על הכרזות אחריות, רק ערוצי הטלוויזיה צלמו אותם בהתלהבות יתרה והוסיפו לכך כמה אזרחים מודאגים שציינו שטוב מותו מחייו, אבל מיד הוסיפו כי אין להם כל כוונה לרצוח אף אחד, אפילו אם הוא ראש ממשלה נוראי שמגיע לו למות, וזה יהיה מאוד עצוב אם מישהו יחשוב על זה.
באותו הערב במהדורת החדשות המרכזית נזף בכיר הפרשנים באותם אזרחים, ואף התייחס לכך בחומרה בספרו כי ראש המשלה מבקר מחר ברחוב ביאליק 36 קומה שנייה ואסור אפילו לספר כי הוא יהיה שם בפגישה עם נציג בעל עיניים מלוכסנות של מעצמה שלא נעים להזכיר את שמה החל מהשעה שלוש ועד חמש וחצי ומתנקש זריז ומתוחכם יכול לעמוד על גג מסוים ומשם לשגר פצצת בזוקה ישירות לחלון המטבח. "לאן ניקח את השמחה... סליחה, את הבושה" פנה בעיניים עצובות לאומה הממתינה.
כך או כך, למחרת הגיע חבר כנסת חדש לפאנל יוקרתי וכינה את ראש הממשלה בכינוי "חמור חמורותיים" והביע בפני האומה והכתבים הנלהבים כי "עם קצת מזל האידיוט המכוער והנבזי, השקרן הנוראי שרק עושה נזק למדינה ייפול מכיסאו וכעת העניין בידי העם".
"נכון", הודה מאוחר יותר בפנים רציניים כתב בכיר, "כי היו זמנים בהם לקחו אנשים מסוימים את החוק לידיים ודמוקרטיה חייבת להתגונן בפני דיקטטורים נוראיים, אך הבחירות יתרחשו כפי הנראה במועדם הקבוע בחוק".
ואז ראש הממשלה פרסם באיטנרנט, מעל התקשורת כי קצת נמאס לו מחוסר הנימוס המשווע ואולי כדאי לתקשורת ובפרט לכמה אנשי תקשורת להפחית את המינון, ובעיקר להפסיק לתקוף את אשתו וילדיו.
למחרת, כותרות העיתונים נפתחו במילים הבאות "ראש הממשלה מאיים על העיתונאים". לקראת הצהריים כבר התארגנה עצומה של אנשי רוח שמחו על "האיום על הדמוקרטיה מצד הדיקטטור המכוער", אנשי תקשורת מבוהלים הציפו את הרשת בציוצים על החשש הגובר לחייהם מצד ראש הממשלה. חיש מהר התארגנו הפאנלים בהם הציגו אנשי התקשורת הנעלבים את המוטו שלהם - תתבייש לך ראש הממשלה להיות כל כך פוגעני, וכמה פסיכולוגים דברו על הטראומה הנוראית שעוברים זה עתה אנשי התקשורת ואף דובר על אחד מבכירה שכבר אושפז בבית חולים בוכה ומייבב, ממלמל לעצמו ומזיל ריר מרוב פחד מאיומיו הנוראיים והלא הוגנים של ראש הממשלה. למחרת התקיימה הפגנה של כ - 200 עיתונאים תחת הססמה "אותנו לא מפחדים" ובצהריים בשידור המיוחד הפרשנים דברו הלוך ודבר על "חצית קוו אדום מצד ראש הממשלה" ותביעה מהמשטרה לספק לכל עיתונאי לפחות 2 שומרי ראש לייתר ביטחון, אך התברר שאין מספיק שוטרים במדינה. מאידך-גיסא, העיתונים התמלאו בצילומי צינוקים מימי שלטון הק.ג.ב. תחת הכותרות "לכאן הוא רוצה לקחת אותנו", וכבר רחשה השמועה על קציר האיברים הקרב בידי שליחיו המאיימים של ראש הממשלה בין אנשי התקשורת, למרות שחלק מהעיתונאים טען שזה קצת לא הגיוני כי איברים קצורים לא מחזיקים מעד במקרר עד לסין, שם ישנה דרישה גוברת לאיברים.
"מה כבר עשינו לו שזה מגיע לנו?" שאלו בתימהון אנשי התקשורת את עצמם ואת העם בפאנל נחשב שבו השתתפו אנשי רוח ותקשורת, "הרי תמיד היינו הוגנים ומאוזנים ובעיקר מנומסים, לא?"
והבכירים ביניהם, בתמיכתם הנלהבת של קבוצת פרופסורים לפילוסופיה מהאוניברסיטה, אף הוסיפו כי למרות האיומים המפורשים על חייהם, זאת חובתם הקדושה להציג את המציאות כמות שהיא.
"וכי ראש הממשלה לא מכוער, בבון, גנב, נבזי, רמאי, שקרן וישן עם גרביים?" קרא בלהט יושב-ראש
מועצת העיתונות וזכה לרעם של מחיאות כפיים סוערות בשם הצדק והדמוקרטיה ו
חופש הביטוי.
ובו במקום הוסכם על כולם כי הדבר החמור ביותר הוא חוסר הממלכתיות של ראש הממשלה. "ונאמר שאולי נפגע ראש הממשלה מדברים מסוימים שנכתבו עליו, נאמר. אבל הרי כולנו יודעים שלראש הממשלה עור של פיל, חדק בגודל בינוני וזנב, אז מה הרבותה?" שאל מי ששאל, אך הוסה בידי קבוצה מסוימת שטענה שאין הוא פיל אלא קרנף.
יום לאחר מכן הגיעה תלונה לפתח בית המשפט העליון על איומי רצח מצד הפיל הלבן בחדר, (הקרנף נשר לכבוד חידוד הלשון העיתונאי) הלא הוא ראש הממשלה שגם התנהג בצורה לא ממלכתית ולכן אם לא מכן אז משם, חובה לפטר ראש ממשלה כה סורר.
אולם אז התברר שלמרות הרצון הטוב אין זה סמכותו של בית המשפט העליון.
אוף.
