המהפך במפלגת העבודה ובחירתו של
אבי גבאי כיו"ר המפלגה הם משב הרוח המרענן ביותר בפוליטיקה ובדמוקרטיה הישראלית ב-10 שנים האחרונות. המהפך הזה סוגר סוף-סוף ואקום שלטוני אלטרנטיבי ויוצר סוף-סוף חלופה שלטונית ראויה לבניימין נמתנייהו ולמפלגת הליכוד (חלופה אשר יש לי עמה מחלוקת רעיונית בתחומים רבים).
הראשונים שחייבים להודות למפלגת העבודה ולאבי גבאי הם דוקא חברי הליכוד ומנהיגיו. אבי גבאי והעבודה יצליחו היכן שהליכוד נכשל, הם יפזרו לרסיסים את מפלגות הבלון, מפלגות המגדירות עצמן כמפלגות מרכז, אך בפועל אינן מבינות מימינן ומשמאלן.
בחירות הן לא אירוע משני, בחירות קובעות את עתידנו, וכאשר עומדים זה מול זה
בנימין נתניהו מן העבר האחד ו
יאיר גרבוז מן העבר השני, מי לדעתכם ינצח? כאשר עומד מהצד האחד בנימין נתניהו ומהצד האחר עומד "מרכז" אשר מי שעומד בראשו הוא עיתנאי חתיך, הראוי הרבה יותר ל"אח הגדול" מאשר לכנסת, או שר לשעבר המתהדר במהפכת הסלולר של קודמו בתפקיד אוריאל אטיאס, מי לדעתכם ינצח? כמובן נתניהו. עם חקירות ובלי חקירות, עם סיגרים ובלי סיגרים.
ואם בכל זאת נתניהו יפסיד, האם ראוי שיפסיד לסגנית האלופה ההיסטורית, מפלגת העבודה, או להפועל רסבולטיה מליגה ג' או שמא למכבי עיריית כפר ראשונים צפון שעלתה רק השנה לליגת למקומות העבודה, מליגת השכונות השלישית?
איך אנו רוצים שהדמוקרטיה שלנו תתנהל? האם כמעברה של פלגים אשר אין להם צבע ואין להם דעה, פלגים "מרכזיים" חסרי צורה, או שמא כשני גזעים אידיאולוגיים, האחד שמאלי בדיעותיו הכלכליות, חברתיות, מדיניות והשני ימני? וכבר למדנו, שההבדלים האלה לא מקהים את אינטרס המשותף ולעת צרה הם יודעים להניח בצד את המפריד ביניהם, לפעול במשותף לטובת עם ישראל.
איזו ליגה אנו רוצים שתתמודד התמודדות שווה על הנהגתנו? האם ליגה שנולדה עם כפית זהב בפה בין הרצליה לצפון תל אביב או דווקא ליגה שנולדה במעברה ירושלמית, ועלתה לשחקים מכוח חוכמה, מרץ ויוזמה?
המהפך במפלגת העבודה הוא אות מבשר טובות לעם ישראל, לדמוקרטיה הישראלית, למפלגות הגזע הליכוד והעבודה וודאי גם למצביעים שאיבדו דרכם בין הימין לואקום שהיה עד כה בשמאל, ועתה הם נדרשים לנטוש את ה"מרכז" המצחיק והעצוב שקם לנו והחליט שמאל או ימין כי כל קול למרכז הוא פשוט קול מבוזבז.
