מיום היווסדה ראתה ישראל עצמה כמדינת עם ישראל כולו. כך הגדירה עצה. שם שאימצה לעצמה, מדינת ישראל, סומך ונסמך, מדינת עם ישראל, הוא שם שכולו הגדרה. שכולו מהות. לא נשאלה כלל השאלה אם מהות זאת מוסכמת על כל יהודי באשר הוא שם. צידוק קיומה של ישראל בעיניה היא, היה כי היא נוצרה להיות מדינת העם כולו.
אי-אפשר על כן להשלים עם הזחיחות הזוחלת לתוך המרחב הישראלי הפוליטי הרואה ביהודי הגולה אחים זרים, יבואו - יהיה להם חלק בישראל, ייבחרו לא לבוא - אין ישראל חייבת להם דבר. זאת זחיחות הסותרת את המהות הישראלית. זאת זחיחות המאשרת כי קרע בין יהודי ישראל לבין יהודי הגולה איננו דרמה, בוודאי לא טרגדיה, אלא לא יותר מעובדה בלתי נמנעת, כי ישראל סוברנית לכלל ענייניה ואין יהודי העולם סוברנים לכלכל אלא את ענייניהם שלהם. טבעי!
הזחיחות הזאת המוכנה לחיות בשלום עם תביעה מאומות העולם להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי ובה בעת עם התנכרות לאומה היהודית שבניכר, היא בלתי מתקבלת על הדעת, היא בלתי ישרה, היא גם בלתי אחראית. היא קורעת מה שאסור לקרוע. היא פוגעת בעצמה פגיעה שאסור לפגוע. היא באה ממחוזות הבלתי רגישים בתכלית של הפוליטיקה הכוחנית האומרת בנגרר ובמשתמע כי ישראל היא מדינת הלאום היהודי מפני שהיא כבר החליפה את העם היהודי, ומעתה היא העם היהודי. יהודי הגולה הם יהודים. אבל עם? עם זה כאן. איש לא מעז לומר את הסרים במפורש, אבל הזחיחות אומרת זאת בזחיחות.
רוב רובו של הציבור הישראלי איננו רוצה בזחיחות הזאת. רוב רובו של הציבור הישראלי מבין יפה, בחוש, בדעת, באינסטינקט, באמונה, כי המדינה היא אכן מדינה שטעם הטעמים שלה הוא היותה מדינת העם כולו באשר בניו ובנותיו עודם שם, כי הסוברניות המדינית אינה פוטרת אותו מרגישות לכל מה שיהודי בעולם, שהאחריות לקיומו שלו כוללת אחריות לכל יהודי באשר הוא שם, שמי שפוגע ביהודי מעבר לים פוגע בו כאן במדינת היהודי, כי מי שעוזב אותו שם, גורע ממנו כאן. הזחיחות הכוחנית הפוליטית סותרת את החוש, את הדעת, את האינסטינקט, את האמונה של הישראלי המצוי. הוא לא חושב לרגע שהכותל הוא רק שלו ולא של כל יהודי, שהלגיטימי הוא רק מה שלגיטימי על-פי חוקי הכנסת ואין לגיטימיות אחרת בעולם, כי אי-אפשר אלא להרחיק מפני שלקרב מחייב קבלת השונה וקבלת השונה לא שווה הרבה בעיני הזחוחים.
לא נדרשת פשרה. נדרשת אחריות. ישראל לא תהיה ישראל אם הזחיחות הפוליטית תיטול ממנה את הרגישות לכלל ישראל. ואין זמן. צריך למהר ולתקן את המסלול הזחוח בו הולכים בעלי שררה פוליטית כדי לבצר כוחם לשעה. צריך לאמץ את ידי כל מי שיודע שהמסלול הזחוח מוליך לאסון לעמוד איתן על מהות מדינת עם ישראל להלכה ולמעשה ולעצור בעד הזחוחים ללכת ולהוליך בדרך בלתי אחראית בתכלית. עכשיו. בטרם יהיה קשה עד למאוד לכל מי שכאן לכל מי ששם לאחות את הנקרע.
