סגירתם של סניפי דואר ובנקים בארץ הפכה באחרונה לתופעה די שכיחה, המתורצת בצעדי-התייעלות הכרחית. לקוחותיהם מגלים יום אחד, חדשים לבקרים, שהסניף שלהם נעלם ואיננו, כשאת מקומו תופס מעתה, כתחליף חסכוני, מיזם דיגיטלי. .
אלא שהשינוי הטכנולוגי הזה נתקל, לא אחת, בזעם גדול, בעיקר מצד מי שנמנים עם הגיל השלישי. אלה מתקשים, מטבע הדברים, להסתגל לשינויים הטכנולוגיים הנדרשים מהם לנוכח המעבר החד הזה, שנכפה עליהם מכורח המציאות. ואם לא די בכך, הרי שבמקרים לא-מעטים אף נחשף לעין כל שאין הקשישים מסוגלים לעמוד בו בכלל.
התעללות למען הגילוי הנאות, מן הראוי להודות שקשישים רבים במדינת ישראל אינם מצליחים למצוא את ידם ורגלם בגלישה באינטרנט או בטלפון הנייד שלהם - פעולות המחייבות אותם, כמובן, מכורח המעבר הדיגיטלי. כתוצאה מכך נאלצים, בלית ברירה, רבים מבני גיל הזהב לכתת את רגליהם לסניף מרוחק של הבנק או הדואר, לצורך ביצוע תשלומי החובה ולקבלת הקצבה המניעה להם מהביטוח הלאומי.
אין, לפיכך, עוד מנוס מהמסקנה העגומה שסגירת הסניפים היא התעללות בבני הגיל הקשיש ומעמסה מיותרת המוטלת על כתפיהם, שמטבע הדברים הן חלשות כבר בלאו הכי. במקום להקל על סבלם הטבעי - עושים את הכל להקשות עליהם.. .
הגיעה, לכן, העת שמישהו בחלונות הגבוהים יתעשת ויתנער מגזירת הגורל הקשה, ישית את ליבו למהמורה המיותרת שאותה נאלצים בני גיל הזהב לעבור, וימצא את המענה המתבקש עבורם, כדי שלא ייאלצו עוד להשלים, ככה סתם, עם מר-גורלם.