בימים אלו, בהם רבים מגישים את דוחותיהם לשנת 2016, נוספו למעגל המדווחים (ייתכן מבלי שהם מודעים לכך) גם אלו אשר יצאו מישראל בשנתיים האחרונות ושוהים כעת בחו"ל.
אלפי ישראלים יוצאים מדי שנה לעבוד בחו"ל במסגרת רילוקיישן. מרביתם עבדו כשכירים בישראל ומעולם לא נדרשו להגיש דוחות מס לרשות המיסים בישראל. תיקון לפקודת מס הכנסה מחייבם בהגשת דוחות, על-אף העובדה שאינם נמצאים בישראל אלא משלמים את מיסיהם בחו"ל.
השאלה מי חייב בהגשת דוח בישראל הפכה למורכבת מאוד. מבוך ההוראות בפקודת מס הכנסה ובתקנות מכוחה, כמו גם הכלל, הסייגים והחריגים לסייגים, כל אלה הפכו שאלה זו למשימה כמעט בלתי אפשרית, וזאת עוד לפני השאלה כיצד יש להגיש את דוח המס. אכן, אין ספק, כי הרחבת רשת המדווחים מגדילה את גביית המס. עם זאת, מורכבות ההוראות עשויה לגרום לכך, כי רבים מהלא-מדווחים הם עבריינים בפוטנציה וזאת מבלי שיהיו בכלל מודעים לכך.
נזכיר, כי שיטת המיסוי בישראל השתנתה בשנת 2003 והפכה לשיטה פרסונאלית. קרי: תושב ישראל חייב במס על כלל הכנסתו ללא קשר למקום הפקתה. לעומת זאת, תושב חוץ חייב במס על הכנסותיו שהופקו בישראל בלבד.
פועל יוצא הוא, כי קיימת חשיבות גבוהה להגדרה מיהו תושב ישראל. פקודת מס הכנסה מגדירה את המונח "תושב ישראל" על-פי כלל מרכז החיים. עם זאת, קובעת הפקודה חזקות מספריות שבהתקיימן יראו את הנישום כתושב ישראל, אך אלו ניתנות לסתירה. דהיינו: אף אם הנישום עומד בחזקות ויש לכאורה לראות בו תושב ישראל, הרי עומדת לו הזכות לטעון ולהוכיח שמרכז חייו אינו בישראל ולפיכך הוא אינו תושב ישראל. חזקות אלו הן: אם שהה הנישום בשנת המס 183 ימים או יותר בישראל; אם שהה הנישום בשנת המס 30 ימים או יותר ויחד עם השנתיים שקדמו שהה 425 ימים בישראל;
במסגרת תיקון לפקודה אשר נכנס לתוקף ב-1.1.2016 וחל על הדוחות משנת 2016, נוספו למעגל המדווחים עוד סוג של נישומים. אחד מהם הוא יחיד שמתקיימות בו החזקות הקבועות בפקודה להגדרת תושב כפי שמוזכרות לעיל והן נסתרות לטענת היחיד.
רשות המיסים, בניסיון למנוע מצב לפיו אדם עומד בחזקות אך לא מדווח על הכנסותיו, כי הוא רואה עצמו תושב חוץ, ביקשה להרחיב את היקף המדווחים ולקבוע, כי גם הוא יצטרך להגיש דוח. כך תוכל הרשות לבחון את מעמדו ולהגיע לכלל הכרעה באופן ענייני ומקצועי.
עם זאת, הוראה זו הכניסה חובת דיווח אף לכאלו אשר ספק אם הייתה כוונה לכך. כך לדוגמה, נישום אשר מחליט לעזוב את ישראל או יוצא לרילוקיישן ארוך, למרות העובדה שלאורך כל השנים היה שכיר ולא היה חייב בהגשת דוח. דווקא בשנת עזיבתו ובשנה שלאחר מכן ייתכן, בסבירות גבוהה, כי ייאלץ להגיש דוח מס. זאת, מהסיבה שקיים סיכוי גבוה שאותו נישום יעמוד בחזקה השנייה, לפיה שהה בשנה הנבחנת 30 ימים בישראל וסך ימי שהייתו יחד עם השנתיים שקדמו לה עולים על 425. פועל יוצא הוא, כי דווקא בשנים בהם הנישום עוזב את ישראל והופך לתושב חוץ - הופך הוא להיות חייב בהגשת דוח. איני משוכנע כי לכך התכוון המחוקק.
עוד יצוין, כי התיקון אינו מרחיב ביחס לאופן הגשת הדוח. לשון החוק קובעת, כי הנישום יגיש דוח המפרט את העובדות וכן יצרף מסמכים התומכים בטענתו. אכן, בטופס הדיווח נוספה משבצת אותה על הנישום לסמן אם הוא רואה עצמו תושב חוץ אך עומד בחזקות הימים, אך עד כה לא נשמעה עמדה רשמית לגבי מהו אותו "דוח המפרט את העובדות" ומהם אותם "מסמכים התומכים בטענתו".
