ב-1994 חתמה ישראל על הסכם שלום עם ירדן. בעשותה כך השלימה ישראל עם קריעת עבר הירדן המזרחי מארץ ישראל השלמה באמת, התנ"כית והמנדטורית, על-ידי צ'רצ'יל ב-1922 והכירה במצב של שתי מדינות, שני עמים, שתי גדות. בכך מבחינתה בוצע "פתרון" שתי המדינות. כל הדרישות מישראל מאז ועד היום מטרתן לגזול מישראל את כבשת הרש המצומצמת שנותרה בשליטתה, כחמישית מהארץ ההיסטורית.
במסגרת ההסכם העניקה ישראל זכויות מסוימות לכובש הירדני, זה שכבש את יהודה ושומרון ומחצית ירושלים ב-1948, ובניגוד לכל היגיון נתנה פרס לתוקפן, לו ולוואקף המוסלמי. הפרס: השליטה המעשית בהר-הבית. במקום להסתפק במעמד של "מגן המקומות הקדושים" הפך שליט רבת-עמון למי שמתערב לעתים קרובות בענייני ירושלים ופוגע בריבונות הישראלית בלב בירתה. גם אחרי רצח השוטרים בהר-הבית לא סטו דובריו של המלך ממנהגם וגינו את ישראל במקום את הרוצחים והמחבלים ושולחיהם.
לעומתם, ישראל הרשמית נזהרת יותר מדי בכבודו של מי ששלטונו מחזיק מעמד רק בזכותה. במקום להכיר לה טובה הוא יורק לבאר שממנה הוא שותה, ואינו מרסן את שליט רמאללה, אף הוא מי ששלטונו מחזיק מעמד בזכות ישראל.
תהליך הפקת הלקחים על-ידי ישראל בעקבות הפיגוע בהר-הבית חייב לכלול לא רק טיהור יסודי של הר-הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, מכלי נשק, ולא רק הקפדה על חופש התפילה לכל, כולל יהודים, בהר-הבית, אלא גם הבהרה ליושבים ברמאללה וברבת-עמון, כמו גם לעולם כולו, ש"פתרון" שתי המדינות כבר קיים בשטח, ושהוא ייראה לעיני כל כאשר הרוב הפלשתיני בעבר-הירדן המזרחי יתפוס את השלטון ברבת-עמון. אם יש סיכוי כלשהו ל"פתרון" שתי המדינות, הרי שהכוונה לחלוקה של ארץ ישראל השלמה באמת ולא לחלוקתה של ארץ ישראל המערבית.
למעשה, כל עוד המשפחה ההאשמית שולטת בעבר-הירדן המזרחי, בחסדי ישראל, היא עצמה מהווה מכשול ליישום "פתרון" שתי המדינות. לעומת זאת, כאשר היא לא תשב בארמונה, מדינה פלשתינית תוכל להיכון ממזרח לירדן ולשמש אופק מדיני לערביי ארץ ישראל, בלי שיהודי או ערבי כלשהו ייאלץ להיות מגורש מביתו למען "שלום" שקרי. המשפחה ההאשמית קיבלה את השלטון מידיו של הכובש הבריטי במזרח התיכון ובארץ ישראל, שאז כמו היום שגה (יחד עם הקולוניאליסטים הצרפתיים) בקריאת המציאות במזרח התיכון ובהקמתן של מדינות מלאכותיות בגבולות בלתי אפשריים: עבר הירדן, עירק, סוריה ועוד. זרעי התוהו ובוהו הנוכחי במזרח התיכון נזרעו על-ידי המעצמות מלפני מאה שנים. בריטניה וצרפת אינן עוד מעצמות, אבל תוצאות שגיאותיהן ניכרות בשטח עד היום.