כאשר החלטתי לכתוב את המאמר עדיין התפילות בהר-הבית והמהומות היו בעיצומן. לא ידעתי וגם לא רציתי להיות צודק. לדאבון הלב, לאחר ששלחתי את המאמר, בערבו של היום המתוח מאוד בירושלים והשטחים, קרה הנורא מכל: רציחתם בדם קר של שלושה יהודים בפיגוע. אומר זאת בצורה ברורה, ללא היסוס: מי שהחליט בשעתיים איך נערכים ליום שישי המתוח, היינו הקבינט, עליו האחריות על מה שקרה בסוף היום. שבוע ימים יכלו ראש ה
ממשלה ושרי הקבינט לנסות ולהרגיע את השטח. ראש הממשלה בחר להיות באירופה ולהזהיר את המנהיגים בהם פגש מטעויות נוראיות שהם עושים כלפי האיסלאם הרדיקלי. הבית בער וראש הממשלה בחר לנסוע לאירופה במקום להיפגש עם מי שאמורים היו להרגיע את השטח יחד עם ישראל. האידאולוגיה הפנאטית של מרבית שרי הקבינט גברה על המלצות השב"כ והצבא. הוכחנו שלא נכנעים ושאנו צודקים, אלא שלמשפחת השכול הצטרפו שלושה אזרחים תמימים. שרי הקבינט וראש הממשלה לא יוכלו לרחוץ בנקיים.
כתבתי לא אחת על הפגמים האיומים בתהליכי קבלת ההחלטות בביטחון לאומי בדרג הפוליטי. אין כאן נושא חדש. ההפך הוא נכון: מה שהיה הוא שיהיה. והנה אנו ניצבים לאחרונה בפני מבול של ממש של החלטות מטופשות, בלתי סדורות, פרי של אמוציות בלתי מבוססות ורצונות סותרים של כל מי ידו במעל. אתייחס בהמשך לשני מקרי בוחן שקרו השבוע כדי להמחיש את הגרוטסקה של משחק בחיי אדם מצד מנהיגי ישראל על-ידי קבלת החלטות הזויות העלולות לגרום לתוצאות הרות אסון.
בעת כתיבת שורות אלה ממש עדיין אין התפתחויות ממשיות בהר-הבית לקראת התפילות של יום שישי. יש לקוות שהאירועים לא הסתיימו בהרוגים, או אז עלולות לפרוץ מהומות שאף אחד אינו יכול לשער איך תיגמרנה. מה שלא יהיה, נשאל השאלה, איך התקבלה ההחלטה השנויה במחלוקת בין גורמי הביטחון השונים, היינו השב"כ והמשטרה? האם התקיימו דיונים מעמיקים וההחלטות התקבלו לאחר שהוצגו כל האופציות שישנן ותוצאותיהן האפשריות? אני משער שלא. אין צורך להיות חבר קבינט עדי להגיע למסקנה זו. מספיק לקרוא את הדיווחים בתקשורת על מחלוקת קשה בין גורמי הביטחון השונים ולהסיק את המסקנה. השאלה היותר מטרידה היורדת לשורש הבעיה היא, האם במערכת הביטחון, בדרג המדיני, האפשרות של פיגוע בהר-הבית מצד המוסלמים עצמם הועלתה לדיון או דיונים לפני הפיגוע ורצח השוטרים בדם קר? השערה בלתי מופרכת: לא ולא. וזו הביעה המרכזית: דווקא בישראל למודת בעיות ביטחוניות סבוכות אין כל תהליך מסודר של חשיבה קדימה ותכנון ליום שיבוא. הכל שליפה מן המותן, אלתור והחלטות מטופשות. גופי המחקר והתכנון במערכות הביטחוניות השונות פשוט משותקים או שעבודותיהם החשובות נזרקות פח הזבל על-ידי הפוליטיקאים. דוחות
מבקר המדינה, דוחות ועדות החקירה הממלכתיות שעסקו בהתנהלות הדרג המדיני לא מצאו אלא פגמים חמורים ביותר בהתנהלות הדרג המדיני. גם הדוח האחרון של מבקר המדינה מלפני כשבוע בלתי לבב לחלוטין בלשון המעטה. נוסיף ונאמר: נושא הר-הבית הוא נושא רגיש ביותר עם פוטנציאל להבעיר את האזור. מדוע בנושא כה רגיש נוהגים לפי תחושות בטן ולא לפי השכל הישר? מגנטומטרים (כך השם הנכון בלעז) או גלאי מתכות אפשר להציב בכל מקום. זכותה של המדינה לעשות זאת כדי לשמור על ביטחון אזרחיה. מדוע איש לא חשב שיש צורך לעשות זאת בהר-הבית ולא מהיום למחר? הרי ממשלת ישראל מתפארת ביחסיה המיוחדים והלבביים עם ירדן ועם מדינות ערביות אחרות. אם כך, מדוע לא נבנתה מערכת הידברות במשך השנים שמטרתה להבטיח את ביטחון המתפללים, השומרים והמבקרים האחרים בהר? כל כך קשה היה לצפות שביום מן הימים מישהו ינסה לפגע שם? בלתי מובן. עם פרוץ המשבר הנוכחי כל האחד מן הצדדים אינו יכול לשגת בקלות כי הדבר ייחשב לחולשה או כניעה ללחץ. אז מה עושים? משתמשים ברטוריקה קיצונית, מתלהמת, מעוררים רגשות חבויים מבלי לחשוב שזה עלול להוביל לאסון.
תהליך עקום המקרה השני הוא מקרה הצוללות. כפי שהבהרתי גם במאמר הקודם שלי ובכלל, אין בכוונתי להטיל אשם פלילי על-אף אחד. רשויות המדינה יחקרו ויגיעו למסקנות. אני רוצה להתייחס לתהליכים קבלת ההחלטות בנושא קניית הצוללות והספינות על-ידי ישראל, וכן לגבי עמדתה של ישראל לגבי מכירת צוללות על-ידי גרמניה למצרים.
מה שמצטייר מהדיווחים התקשורתיים בנושא רכישת הצוללות הוא תהליך קבלת החלטות עקום, בלתי תקין מבחינת הליכי קבלת החלטות במדינה מסודרת, עירובם של גורמים בלתי מוסמכים לכאורה לעסוק בסודות הכמוסים ביותר של ישראל, דחיקת רגלי האנשים הממונים על רכש והצטיידות של צה"ל, הפרה בוטה של כללי המנהל התקין. לראש ממשלה פררוגטיבות רבות להחליט החלטות בניגוד לעמדת שרים או גרד מבצע. יחד עם זרת, אין לראש ממשלה שום פררוגטיבה לקבל החלטות הרות גורל לבדו. לפי עשויות יעלון וגם של אחרים, ראש הממשלה לא שיתף את יעלון כשר ביטחון בהחלטתו לרכוש עוד צוללות. החלטה מסוג זה אינה יכלה להתקבל רק על-ידי ראש הממשלה. מבלי להיכנס לפרטי הפרטים של חוק יסוד הממשלה, נאמר שמי שאחראי על הצבא זו ממשלת ישראל, כן כן, ממשלת ישראל. רשאית הממשלה להסמיך את ראש הממשלה וכמה משריה לדון הנושאים שונים בצוותים מצומצמים כגון הקבינט. האם הקבינט היה שותף להחלטתו של ראש הממשלה לרכוש צוללות נוספות, בניגוד גמור לעמדת שר הביטחון וראשי הצבא? על-פי הידוע לנו ממקורות גלויים לחלוטין, התשובה היא לא רבתי. במקום זאת, ראש הממשלה הפעיל, על-פי הפרסומים, אנשים פרטיים קרובים אליו שניהלו עבור מדינת ישראל מו"מ עם הגרמנים במקום הגופים המוסמכים של משרד הביטחון. האם אותם אנשים מחזיקים בסיווג ביטחוני כה גבוה עד כדי שהם יכולים להיחשף למידע הרגיש ביותר והכמוס ביותר של ישראל? הגורמים המוסמכים חייבים לבדוק זאת. במקרה ואין לאנשים הפרטיים הללו סיווג ביטחוני עליון, כי אז מדובר לכאורה בהפרה בוטה של החוק.
גם הנושא מכירת צוללות למצרים באישור של ישראל יש לבחון את תהליך קבלת ההחלטות. ישנם מספיק מקורות גלויים כדי להיווכח שגם כאן תהליך קבלת ההחלטות היה בלתי סביר בעליל. הנשיא ריבלין יכול לספר מה גדולה הייתה הפתעתו כשראשת ממשלת גרמניה הראתה לו או אמרה לו מפורשות שישראל הסכימה למכירת צוללות למצרים וישנו אפילו אישור בכתב על כך. יש להדגיש שלפרשת מכירת הצוללות למצרים ישנן בעצם שתי עסקות. בעסקה הראשונה היה הנישא המצרי היה מובארק. בעסקה השנייה היה מורסי הידוע לשמצה. מה שקרה בין שתי העסקות הוא שלגבי הראשונה נתניהו וברק היו בעד. עם עליית מורסי, הובעה התנגדות למכירת צוללות נוספות למצרים מטעמים מובנים. כאשר ראשת ממשלת גרמניה מראה את האישור הפורמלי מצד ישראל לעסקה השנייה, מתברר שמי שחתומים על האישור הזה הם עו"ד מולכו ואבריאל בר יוסף. תמוה? מאוד מאוד. האם שני האישים הללו מוסמכים לחתום בשמה של ישראל? אם כן, האם הקבינט, הממשלה, ראש הממשלה יפו את כוחם של השניים לתחום בשם ישראל? זהו פרט שחייב בדיקה מעמיקה. האם ראש הממשלה ידע ששני האישים הללו אמורים לחתום על מסמך מסוג זה או שמא מדובר במעשה מרמה? היות שאין לי תשובה לשאלה זו אך היא מספיק חשובה, מן הראוי שהרשויות המוסמכות יבדקו ויתנו מענה.
היינו יכולים להמשיך ולספר אך דומה שהעיקרון ברור. ממשלות ישראל מקבלות החלטות הרות גורל עבור אזרחי ישראל בתחום הביטחון הלאומי בצורה מעוררת חלחלה. אל יתפלאו האזרחיים שלאחר מעשה, מתגלים כשלים איומים בהתנהלות הממשלות, כשלים הגובים מחיר כבד בחיים אדם.
