מספר החלטות טובות קיבל נתניהו בתקופה האחרונה, החלטות המעידות על שיקול דעת וכושר מנהיגות טובים. אם לוקחים בחשבון את העובדה שהוא נתון תחת מתקפות תקשורתיות בלתי-פוסקות, ותחת ניסיונות של יריבים פוליטיים להביא לנפילתו בעזרת: שקרים, מניפולציות, סיפורי-בדים, השחרה מכוונת הגובלת "ברצח אופי" ויצירת אוירה של כאוס במדינה, יכולתו להתנהל בתנופה ובשיקול דעת, מרשימה עוד יותר.
רשמתי לצורך הדברים דלהלן את המקרים הבאים: ההחלטה לפרסם את דבר ממדי והיקף הסיוע שישראל מעניקה לאזרחים סורים. ההחלטה על הצבת מגנטומטרים לבדיקות ביטחוניות בשערי הכניסה לרחבת הר-הבית, בעקבות רצח שני השוטרים הישראלים שנורו בה,
ולקיים החלטה זו חרף איומים ערבים להתפרע.
ההחלטה להביא לכלל שת"פ קרוב ואינטנסיבי עם מדינות במזרח אירופה החברות בקהילייה האירופית, כמשקל נגדי למדיניות הפרו-פלשתינית של חברות אחרות בקהילייה (חלק ממדינות מערב אירופה). התייצבות ברורה מאחורי הביקורת שהשמיע נגד המדיניות העוינת לישראל מצד מדינות במערב אירופה. פגישת היכרות חשובה וטובה עם נשיאה החדש של צרפת - מקרון, החלטה למנוע מנשיא המדינה, ריבלין, לנהל מדיניות "עצמאית" מול נשיא טורקיה, ביוזמת האחרון ובניגוד לפרוטוקול הדיפלומטי. העמדה הברורה והפומבית שהביע נגד ההסדר שהתגבש בין רוסיה לארה"ב בדרום מערב סוריה - בגבולות ישראל וירדן - שאינה עונה על צרכי הביטחון של ישראל.
החלטות אלה באות על-רקע של מהלכים חשובים אחרים שמבצע נתניהו כראש
ממשלה או כשר חוץ לקידום מעמדה ומצבה המדיני, הביטחוני והכלכלי של ישראל. בין מהלכים אלה בתקופה האחרונה ניתן למנות את פריצות הדרך המדיניות ביחסים עם מדינות מזרח אפריקה, חידוש החדירה למערב אפריקה, הביקור של ראש ממשלת הודו בישראל והסכמי השת"פ שנחתמו עם מדינת-ענק זו. הודו היא הסלע הגדול האחרון במהלך רב-צדדי לשחרר את ישראל מטלות רבה מדי באירופה, באמצעות פיתוח קשרים ענפים - כלכליים, ביטחוניים ומדיניים עם מדינות מרכזיות באסיה ובכללן סין, יפן, דרום-קוריה, תאילנד, וייטנאם וקמבודיה ושיפור הקשרים עם אוסטרליה. בו בזמן נערכה ישראל להסדר הגנה על נכסי אוצרות הטבע שלה בים התיכון, בשיתוף גובר עם קפריסין, יוון ומספר מדינות בלקניות נוספות. רוב המהלכים הללו הם פירות של מאמצים ויוזמות מדיניים שיצאו לפועל במהלך שנת 2017.
אין ספק שבתחום המדיני, הכלכלי, הביטחוני יוזם נתניהו ומבצע פעילות עתירת תנופה והישגים. אמנם, יש גם כאן מקום לשיפורים, אבל ההתקדמות ראויה לציון. כאשר אתה שומע על-רקע זה את "פטפוטי הסרק" של יריביו הפוליטיים - ישנים כחדשים - מצבו לגמרי לא רע. כך הם לא יפילו אותו גם בבחירות הבאות. הואיל ובמוקדם או במאוחר גם הם ויועציהם יגיעו לאותה מסקנה, אם טרם עשו זאת, ניתן לצפות להמשך מחול השדים התקשורתי ו"המישפטומני" נגדו ונגד ממשלתו.
התלהמויות אלה שואבות אנרגיות רעות מתחום החולשות בביצוע מדיניות פנים בעלת מעוף ותנופה, דומים לאלה שמבצע נתניהו בשאר מרכיבי הביטחון הלאומי. מוקדי החולשה הם: הביורוקרטיה, הזנחת הצפון בהשוואה לדרום, מצוקות קיומיות של השכבות החלשות ביותר באוכלוסייה - עניים, נכים, קשישים (במיוחד ערירים) וניצולי שואה. המיוחד בשכבות אלה הוא שקיימת חפיפה רחבה ביניהן ביותר מתחום מצוקה אחד, וחפיפה זו מחריפה את המצוקה כמה וכמה מונים. כמו-כן, לוקה ישראל במיוחד בחמש מהמערכות התשתיתיות העיקריות שלה: בריאות, משטרה - במגזר הערבי, חינוך, שוק ההון והמשפט. על ראש הממשלה להתארגן ליוזמות ממוקדות לטפל בהקדם בשתי קבוצות ליקויים אלה, ולהתניע תהליכים מתוקצבים וקצובים בזמן לשיפורן. לקידום מהיר של מטרה זו, לפחות מבחינת תקצוב השינויים הבסיסיים, ראוי להשתמש אפילו בסכומים מוגבלים (5-3 מיליארד דולר) מתוך רזרבות המט"ח של ישראל. הארכות נכונה תוכל: א. להאיץ את קצב הצמיחה, ב. להרחיב במהירות את קליטתו של כ"א נוסף מהארץ ומחו"ל בשוק העבודה.
תחום שהוזנח בישראל במשך שנים, נוגע למאבק בארגונים מקומיים וחיצוניים העוסקים בהשחרת דמותה של המדינה, פגיעה באינטרסים חיוניים שלה, כגון הפרעה לחיילי צה"ל בביצוע תפקידיהם, וביצוע דה-לגיטימציה שלב במרחב הבינלאומי. ריבוי המופעים מדהים. להערכתי, רוב הישראלים אינם מודעים להיקף הפעילות ולחריפות השפעתה לטווח הארוך.
1 המטריד ביותר בתמונה המתקבלת מעיון קצר ובלתי מעמיק בתופעה היא שמקור הצרות, הוא עם ישראל עצמו, ומה שחמור אפילו יותר - מדינת ישראל, האקדמיה במדינת ישראל, החוגים האנטי-ציוניים המוצהרים, ערבים, וחוגי השמאל הקיצוני. במקום השני אחרי המסה הפנימית העוינת, עומדים ארגונים "מתקדמים בארה"ב, רובם מחוגי הרפורמים והקונסרבטיבים ומיסודות הבונדס האנטי-ציוני הידוע לשמצה מתחילת המאה ה-20. ברור שארגונים אלה נתמכים על-ידי ומסתייעים בארגונים מוסלמים קיצוניים ובמימון זר של גורמים עוינים או בעלי מדיניות הנוגדת את מדיניותה הרשמית של ממשלת ישראל הלגיטימית. משמע, בין היתר עוסקים ארגונים אלה - מבית ומבחוץ בערעור הריבונות של מדינת ישראל, כביכול על-ידי השמעת דעות לגיטימיות, אולם בפועל ע"י שימוש בכוח כלכלי ופוליטי חיצוני והרס הדמוקרטיה הישראלית בפועל. כל אלה אני אומר בלשון המעטה וזהירות. מאידך אני אומר בפה מלא שישראל חייבת להתגייס למאבק חסר-פשרות בתופעות אלה, עד כדי הצגתן כמעשי אלימות, התנהלות עוינת וניסיונות כפיה.
