לפני 88 שנים, בחודש אב תרפ"ט (15 באוגוסט 1929), הכריז המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, בדרשתו באל-אקצה, כי "כל ההורג את היהודי - מובטח לו מקום בעולם הבא". להכרזת המופתי היו תוצאות מהירות. היא פשטה כאש בישובים הערביים. גם התקשורת הערבית תרמה את חלקה. כל העיתונים כולל עתוני האופוזיציה (שתמכו בד"כ בגישה המתונה יותר של הנאששיבים). התיישרו לפי הקו של המופתי. הם שיבחו את מאבק החוסיינים והמועצה המוסלמית העליונה על "אל-בוראק א-שריף". (מסגד אל-אקצה). אחד העתונים הלך בעקבות בטאונו של המופתי, "אל-ג'אמעה אל-ערביה", ופרסם עלילות דם, ובהן נאמר כי... "היהודים חילקו ממתקים מורעלים בשווקים הערביים. ומדוע? כדי להרעיל את הילדים הערבים"...
מוכר לכם?
ביום שישי 23 באוגוסט 1929, החל משעות הבוקר המוקדמות, החלו לנהור לירושלים אלפי כפריים מהסביבה, כדי להשתתף בתפילה על הר-הבית. רבים מהם היו חמושים בסכינים. ביום השישי הבא, - ט' באב כבר הייתה הארץ שטופה בדם. פורעים ערבים, מוסתים עד לדרגה של חוסר שפיות, פשטו על עשרות יישובים יהודיים בכל רחבי הארץ. הם טבחו בתושבים היהודיים ללא הבחנה בין גברים, נשים וילדים, בסדרת אירועים, שנודעו לימים בשם מאורעות תרפ"ט. קציר הדמים הנורא, היה 133 יהודים הרוגים (בהם 69 בחברון בלבד), ו-339 פצועים, חלקם נפטרו בימים שלאחר מכן. הפורעים היו, ברוב המקרים, שכניהם של הנרצחים לאותה חצר משותפת... מה שנקרא כידוע שכנות טובה...
בחברון הוכתה הקהילה היהודית, שישבה בעיר מאות שנים, מכה אנושה, לאחר הטבח חזר עוד קומץ יהודים לעיר, אולם זו פונתה סופית מיהודיה בשנת 1936. גורם מרכזי כיום. האחראי הבלעדי, להחייאת ההתעוררות הפלשתינית העזה, סביב מסגד אל-אקצה, וחידוש אותה הסתה כלפי היהודים והמדינה, הוא ראש התנועה האיסלאמית, הפלג הצפוני. התנועה חרתה על דגלה את הפצת האיסלאם בקרב ערביי ישראל ויצירת קרע בלתי הפיך בינם לבין המדינה היהודית בכל תחומי החיים (השייח מחרים כל דבר הקשור לנוכחות היהודית בארץ. הוא מחרים את השפה העברית, ושולל את השתתפות הערבים בבחירות לכנסת). הפלג מסייע במימון ההסעות להפגנות של המוראביטון על הר-הבית. ביפו, שבמהלכה נפצעו שישה שוטרים, וכל זאת במטרה להציג את ישראל כזו שפוגעת בסטטוס-קוו בהר-הבית. דרשותיו מנוסחות בביטויים קשים. בין היתר אמר באחת מהן: "אני מייחל לכך שכל רחובות ירושלים יטוהרו מדמם של החפים מפשע, אשר התירו את דמם והוציאו את נשמת חיילי הכיבוש הישראלי, אשר כובשים את מסגד אל-אקצה המבורך".
התנועה מנהלת מסע של הפצת שקרים ועלילות דם כנגד מדינת ישראל. היא הפכה בעיני מערכת הביטחון לגורם המרכזי בהבערת השטח. במערכת הביטחון יודעים כי מאחורי גל ההפגנות והאלימות, הפורץ חדשים לבקרים בשטחי הקו הירוק, ביפו, בעפולה, באזור ואדי ערה, באום-אל פאחם ועוד מקומות, עומד הרצון להעמקת התסיסה הדתית.
התנועה אוחזת בתפיסה העקרונית של האחים המוסלמים. לפיה אין זכות קיום למדינה היהודית, שכן אדמת ארץ ישראל כולה היא אדמת ווקף - הקדש מוסלמי. כדי להנחיל התפיסה העקרונית הזו הם משתמשים באיום היהודי כביכול על מסגד אל-אקצה, כמנוף להשגת מטרותיהם.
בשנים האחרונות מסתייעת התנועה גם ברשתות החברתיות. כאן מצאה אפיק נוח לליבוי האש וההסתה. נגד ראאד סלאח נאספו ראיות לפעולות מסיתות כיום והתנועה האיסלאמית נחשבת כהתאחדות בלתי חוקית. אולם נראה כי רשויות המדינה ובמיוחד השב"כ, עוקבים אחר הארגון, אולם לא ממהרים לפעול.
דרשות יום השישי במסגדים השונים, בעיקר באזור הצפון, נבחנות וכן מנוטרים קשרים בין פעולות המחאה במרכז הארץ המאורגנות על-ידי הארגון.
לא נסקור כאן את שלל המשפטים והתביעות שהוגשו נגד ראאד סאלח. לפתחה של הממשלה עומדת כיום, על-רקע האירועים הקשים בהר-הבית, השאלה כבדת המשקל, אם להחריף את המהלכים נגד התנועה וכיצד. האירועים במסגד אל-אקצה ממחישים את הצורך בתשובה מהירה ובפעולה מהירה אף יותר. במהלך שנות כהונתו, מנע שר הביטחון הקודם, משה יעלון, מלהכריז על התנועה כארגון טרור. האם על הממשלה להמשיך בקו ה"פארווה" הזה, שגרם למשבר הנוכחי החמור, ואולי אין מנוס אלא לשנות כיוון ולנקוט בפעולה נמרצת יותר כלפי הארגון הסורר?
