הר-הבית היה כמה שעות בידינו

חיל הנחתים האמריקני עומד להנפיק לאנשיו אפוד קל, שמיוצר בשלל מידות, שיתאמו לכל נחת. האפוד החדש קל לעומת האפודים הנוכחיים, וכושרו לעצור כדורים ורסיסים גדול יותר. במסגרת התוכנית להקלת המשא של הלוחמים, מפתח חיל הנחתים משטחי מיגון בליסטיים, שנועדו להחליף את לוחיות המיגון הנוכחיות. יתרונם הגדול של המשטחים החדישים בהיותם קלים יותר. מאמצי הפיתוח של המארינס להקלת המשא כוללים תרמילי-גב קלים וקשיחים. בפריסה לתרגיל בנורווגיה ניסו יחידות נחתים את אבי-הטיפוס של התרמילים החדשים. כעת מסכמים בזרוע את לקחי התרגיל, כדי להחליט על גורל המיזם. המארינס מנסים להקטין את משקל הציוד, שנושא נחת לקרב. חלק ניכר במאמץ מושקע בשנים האחרונות בשיפור הקסדות. המארינס הודיעו באחרונה, כי חברת ג'נטֶקס מסימפסון, פנסילווניה, זכתה במכרז לייצר משך חמש שנים קסדות משופרות לנחתים. אלו קסדות קלות יותר, שכושרן הבליסטי שופר. נמסר, כי בסוף השנה יימסרו יותר מ-35 אלף קסדות חדישות לזרוע, ועד אמצע שנת 2018 יצוידו בהן כל כוחות המשלוח של הנחתים ברחבי העולם. בנחתים מעריכים, כי המאמצים הללו יסירו כ-10 ק"ג מהמשא, שלוקח עליו נחת לקרב, וישפרו את בריאותו ואת יכולתו הקרבית מבלי להפחית מכשירותו וממיגונו.

משחק הכסאות המוסיקליים הליצני סביב המגנטומטרים בכניסה להר-הבית, מלמד יותר מכל על קבלת ההחלטות המשובשת בענייני ביטחון. ההחלטה להציב את המגנטומטרים ואחר-כך להסירם, מלמדת על רפיסות מערכת ההחלטות ועוד נכונו לה עתידות - כלומר, פאשלות על ימין, ועל שמאל וגם ביניהן. הר-הבית היה כמה שעות בידינו - עד שמשה דיין הפקירו בידי הוואקף ברוב זדונו. מאז הר-הבית מסמן הפקרה מתמשכת של הריבונות הישראלית באשר היא. לכן, לא התפלאתי שהמשטרה חזרה בה, בעידוד מערכת ביטחוננו המעולה והמדהימה במיוחד, מהחלטתה לתגבר את מערכות הבידוק בהר-הבית. נהרגו בגלל המחדל שני שוטרים, וכנראה (כמו בכבישי הדמים) ייהרגו עוד הרבה עד שהרשויות יתעשתו. ובינתיים, חוגגים הערבים את ניצחונם, ומרימים ראש.

האחריות לחשיפת מידע, שפג תוקפו מארכיוני הממשלה, עוברת מארכיון המדינה למשרדי הממשלה - הודיע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בהתאם למה שקבע בזמנו מבקר המדינה. כלומר, הפשרת מסמכים לפרסום תעבור עתה לידי אנשים בלתי-מיומנים במשרדי הממשלה, שבין כה וכה יש עליהם עול גדול, והם בקושי מבצעים את מטלותיהם. גם כך, די קשה לכתוב היסטוריה במדינתנו, שבין השאר מקפיאה את מסמכיה (לאו-דווקא מסווגים) ל-70 שנה. עתה תחבל ההוראה החדש באופן רציני באפשרות לעשות פה מחקר היסטורי.

כותב לי רמי רום: "יש צורך בתיקון תודעתנו הלאומית בנושא חורבן ירושלים ותשעה באב. לדעתי, אנחנו צריכים להבין שהחורבן הלאומי, כיבוש ירושלים והרס המקדש, נעשו על-ידי צבאות אויב גדולים ועדיפים, צבאות בבל ואחר-כך יוון ורומא 'ולא הייתה מעורבות ישירה של כוחות על-אנושיים או ניסים, גם על-פי הכתובים. לכן, לדעתי, הנושא אינו קשור לאמונה דתית, אלא להיסטוריה הצבאית של עם ישראל. מלחמות ישראל היו נגד צבאות של אימפריות גדולות ומאורגנות, שהיו בעלות עדיפות צבאית מוחלטת, ולא היה סיכוי לצבא הישראלי לנצח במלחמות ההן. התוצאות היו קשות מאוד, המחיר הלאומי היה עצום. בעצם רק ב-1948 ובמלחמה קשה, שנמשכת כל השנים הוחזרה הריבונות הישראלית בארץ. האימפריות הגדולות בעולם העתיק הרסו מקדשים בערים שכבשו, והקימו על חורבותיהם מקדשים חדשים, שמסמלים את ניצחונן ואת ריבונותן. כך עשו היוונים והרומאים בערים שכבשו וגם ביהודה. הנוצרים והמוסלמים המשיכו במנהג הזה במסעות כיבושיהם. הם עשו זאת בישראל ואפילו בהודו הרחוקה, שבה יש מקדש הינדי עתיק שהחריבו מוסלמים ועל שרידיו נבנה מסגד. גם שם קיימת עד היום מתיחות בין הינדים לבין מוסלמים סביב הבעלות על המקדש ההינדי / המסגד העתיק.

מה המסקנה?

זו הייתה דרכן של אימפריות עתיקות, והמאבק בירושלים, למרות שנראה לנו עכשיו כמאבק דתי בין האמונה היהודית לאיסלאם - מקדשנו או מסגדם - אינו שונה ממקומות אחרים בעולם, והוא מאבק של ריבונות מדינית עם היסטוריה ארוכה וקשה. כמו שרואים במקומות אחרים בעולם, המאבק יכול להימשך מאות שנים".